סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אמיצה

פשוט אני. פשוט אישה.
לפני 4 שנים. 6 באוגוסט 2019 בשעה 8:28

שורף 

כואב

שבור 

 

הלב שלי פשוט מרוסק לרסיסים

 

 

מלאה באשמה עצמית 

מלאה בתסכול 

בכאב

הכל באשמתי

 

הילד הזה הוא נשמה טהורה

הוא מלא כולו בטוב

 

רק רוצה להיות חלק 

 

ושוב ושוב נדחה

שוב ושוב נבעט החוצה

לא מבינים אותו 

לא מכילים אותו 

לא רוצים אותו 

פוגעים בו

מזלזלים

מתעללים בו

בורחים ממנו 

 

כמו היה מצורע 

 

והוא 

 

הוא מנסה שוב ושוב 

 

לא מוותר להם 

צועק בדממה -״ קבלו אותי ״ !! 

״ שחקו איתי ״!!! 

״ דברו איתי ״!!!! 

 

״ תראו אותי ״!!! 

 

שנים 

שנים שגם אני הזנחתי 

נתתי את המינימום 

לפחות בעיניי 

 

יכלתי לעשות כל כך הרבה יותר

 

ונרדמתי

 

נרדמתי בשנים הכי קריטיות שלו 

 

והוא

 

הוא מלא רגש ואהבה כלפיי 

הוא הנשמה שלי 

הבייבי שלי 

 

לא בן 10 שנים כמו שהוא באמת 

 

בוכה במקומו בכל מפגש חברתי כזה שבו הוא חווה דחייה

בוכה במקומו בכל יום שמתקשר להזמין חברים והם מסרבים או נמנעים

 

בוכה במקומו בכל פעם שהוא מתאכזב

נפגע

מתוסכל 

 

ילד מדהים וטוב לב

 

״הפשע ״ שלו בסך הכל שהוא לא מבין סיטואציות חברתיות 

 

הפרעת קשב 

 

וזה שאמא שלו לא הייתה איתו ב100000 אחוז מהיום בו הוא התחיל לצמוח לי בבטן .

 

הייתי עסוקה בעצמי 

בעצמי ! 

 

לטוב ולרע . 

 

עוטפת אותו ומכילה אותו כמו שאף אחד לא יוכל או יידע מעולם . 

שומרת עליו בצמר גפן 

 

ואתמול 

 

אתמול הסכר נשבר 

לא מצליחה להפסיק לבכות 

 

למה ילדים חייבים להיות כל כך אכזריים ? 

 

כל מה שרצה זה להיות חלק .

 

ילד יפה ורגיש שלי 

חכם מצחיק וטוב לב 

 

מתפללת עבורך 

שמחר נתעורר לעולם חדש 

 

עולם בו

 

אתה המלך 

עולם בו אתה אהוב ורצוי בכל מקום בו כף רגלך תדרוך .

 

עולם בו תהיה מאושר . 

 

מוכנה לשים את חיי כערבות לכך - אני נלחמת את המלחמה של חייך ואנחנו ננצח ! 

SirCumAlot{☠️} - כל כך מצער לקרוא, אבל לכל מנהרה שחורה יש קצה שרואים בו את האור, ממליץ לך לחפש ולראות את הפרק של הסדרה "סליחה על השאלה" בה ראיינו ילדי צמי"ד לגבי ילדותם, ניתן לראות כי למרות הבעיות החברתיות שחוו בילדותם הם חושלו בצורה מסיבית וכמבוגרים הם מתפקדים חברתית בצורה טובה יותר מרוב בני האדם מסביבם.
אשמח לעזור באם יעלה רעיון כלשהוא לשיפור המצב.
חיבוק ענק.
לפני 4 שנים
שולט צ ג - ממש מרגש...הצלחת להעביר את ההרגשה הקשה...דרכי...
כל כך עצוב לשמוע שככה מתנהגים אליו...
תתרכזי בעכשיו...תמיד יש משהו חדש לנסות...ובטוח שעם הגיל דברים יסתדרו יותר...יודע שכרגע זה עושה נזק...אבל גם הילדים מסביבו יתבגרו וישנו את ההתנהגות כלפיו.שולח לך חיזוק וחיבוק חזק
לפני 4 שנים
Strong Predator​(שולט) - אל תוותרי. תעשי הכל כדי שזה ישתנה. דבר ראשון תמצאי לו פסיכולוגית \ מומחה CBT או כל גורם אחר שיכול ללוות אותו. רק מישהו מקצועי! דבר שני דברי עם המורה שלו כל יום. גם עם היועצת ועם כל מי שאפשר בביה"ס. חפשי איך את מייצרת לו חבר או שניים טובים שהוא יכול ללכת אליהם אחרי הביה"ס ושהם באים אליו. תדאגי שממש כיף להם כשהם באים אליו! הולכים לבריכה ביחד, משחקים בסוני או כל דבר אחר שיגרום להם להמשיך לבוא. את צריכה גם הדרכה הורית כי יש סיכוי יותר מסביר שההתנהגות שלך מולו לא תורמת ואף מזיקה. לא מכיר אותך ככה שזה לא אישי, זה מה שבד"כ קורה. כהורים אנחנו מגוננים ולפעמים לא יודעים מה נכון לעשות ואיך להגיב. בשביל זה טוב לקבל עצות ומכאלו שזו ההתמחות שלהם.

חוגים מעצימים אחהצ זה גם טוב. כל מה שבונה לילד שלך את הביטחון העצמי. חוגים כמו קראטה וג'ודו תמיד טובים לטווח הארוך והכרתי לא מעט שבנו את הביטחון העצמי שלהם בזכות זה שהאמינו בכוחם הפיזי. בנים מעריכים כח פיזי (בטח בגילאים האלה) ולא "מתעסקים" עם מי שחזק מהם.

תהיי חזקה. יש ילדים שלא קל להם בילדות. תמיד תזכרי שהחיים הם מרתון ולא ריצת מאה מטר. יהיו לו עוד תקופות מהממות. כרגע הפוקוס שלך צריך להיות על קבלת עזרה של מה אפשר לעשות (כי לבד כנראה שאין לך פתרונות, וזה מובן ובסדר גמור) ולדאוג לפעילויות שיתחילו לאורך זמן לשפר את הביטחון שלו ואת מצבו החברתי.

בהצלחה רבה.
לפני 4 שנים
ascertain​(שולט) - לפי מה שאת מתארת - למרות המכאובים - הילד לא מוותר. הוא חזק. והוא ממשיך לנסות. וזה הכי חשוב.

במצב הזה - אמא שבוכה במקומו או מנסה להנדס לו את העולם לא תועיל לו. המקום שלך הוא לתמוך כשקשה לו אבל לא לחבק חיבוק דוב.

כדאי לך לשקול קבוצות תרגול של מיומנות חברתית. יש כאלה בכל הארץ. קבוצה טובה כזו (גם אם חלק מחבריה הם על הספקטרום ולא עם הפרעות קשב) תוכל מאוד לקדם אותו.

עוד כדאי לשקול - אתחול של הסביבה החברתית. כי אם הוא כבר מתוייג - זה הופך את המאבק לקשה יותר ואם אין לו חברים קרובים, מעבר כזה רק ייקל עליו. יש מסגרות שהן יותר ידידותיות לילדים עם הפרעות קשב (בתי'ס דמוקרטיים, מבוססי-פרוייקטים ואחרים).

חשוב להבין שזו המלחמה שלו. לא שלך. הבלבול הזה שהורים חווים בין האתגרים של ההורים לאלה של הילדים - לא עוזר לילדים. יש לו אתגר לא פשוט כאן - ורק הוא יכול להתמודד איתו. הוא לעולם לא יהיה 'אהוב ורצוי בכל מקום בו כף רגלך תדרוך'. אף אחד מאיתנו לא כזה. מספיק שיהיו לו 1-2 חברים קרובים ששמחים להיפגש איתו.
לפני 4 שנים
kurtz​(שולט) - ❤️
לפני 4 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י