אז אני מסתובב לי בסופר.
נדמה לי שראיתי אותה בפעם הראשונה ליד הגמבות, רגע, שניה היא מוכרת. ואז זה היכה בי. זאת היא, אני מכיר אותה. מכיר מהמאנצ'ים, התכתבנו גם פה.
אין מצב שהיא לא מזהה, אבל היא לא מסתכלת. אצילית כזאת, דקה.
אתה לא יכול ליפול על הרצפה בסופר ולנשק למישהי את הרגליים, נראה לי שזה פחות יתקבל. אבל ממשיכים לכיוון המקרר של הממרחים ואני בטוח שהיא זיהתה אותי ושעוד מעט, בקטנה, אקבל איזו מכה בטעות, או מעיכה או אולי אפילו ברך.
אני מנסה ככה למשוך תשומת לב, מכניס בטן, מבליט שרירים, מבליט ישבן.
והיי אין מצב שהיא לא זיהתה. נזכר שגם התכתבנו פעם וסיפרתי עלי קצת פרטים ... מביך.
עומדים אחד ליד השניה בקופה והיא מסתכלת לי בעיניים, שום שריר לא זז ואני נ מ ס!
יוצא לאוטו ... נכנס לכלוב, מחפש את OR77 ...
זאת את?
מה?
היית עכשיו בסופר ...?
כן
...
לא שמה לב אליי בכלל 😳 הכל היה אצלי בראש. אם זאת לא ברכיה ... אז אנלא יודע מה זה.
