בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

לא פעיל

יצאתי לחקור את עצמי, אשוב עוד 5 שנים
לפני 4 שנים. 10 באוגוסט 2019 בשעה 16:55

לקח לי המון זמן לגלות את כוחות העל שלי.

יש לי כמה וכמה, אבל רק אחד מהם שימושי באותה מידה שהוא הרסני. זהו כח שיכול לבנות אותי ולהחריב אחרים בדרך, או להעמיד אותי בסכנות חיים ממשיות. 

לא ידעתי עליו בגיל 8, כשלראשונה צעדתי הביתה מבית הספר אחרי שפספסתי את ההסעה, וקיבלתי הצעה לטרמפ ממבוגר חביב וחייכני שחש כי הכח הזה חבוי בפנים. סירבתי כי חונכתי היטב. 

לא ידעתי עליו בגיל 12, כשסולקתי לנצח מזריקת הסוכריות בעזרת הגברים בבית הכנסת בגלל הכח הנוראי הזה שמסתתר אצלי. אני זוכרת את העלבון הצורב, את מבטי הקנאה באחי שזכה לשבת ליד אבא, בעוד אני נאלצת להציץ עליהם בחטף דרך וילון תחרה. האשמתי את היצר הרע, השדים שלי, השטן, את כולם חוץ מאת אלוהים ורבניו שקבעו מספר שרירותי זה להפרדה בין גברים ונשים. אפילו לא התחלתי להתפתח עדיין וכבר נאלצתי לשבת עם הנשים, הנחותות והדחויות, הרחק ממוקד ההתרחשויות המעניין בתפילה.

לא ידעתי עליו בגיל 15, בהתפלפלויות עם הרב שלי, מנהל האולפנה, שהתעקש בשיחות שלנו שהדלת תשאר פתוחה לרווחה בגלל שהוא חשש מהכח הזה שלי, ובזמנו לא הבנתי למה, ומה הביג דיל. המשכנו כך שנה, הוא מביא הוכחות לקיום האל וניסיו הגלויים, בעוד אני מביאה לו פרשנויות סותרות לפסוקים, מתעמקת בדרש והולכת לאיבוד בפרדס. לאחר שנה הכריז כי אני מקרה אבוד ואין לנו סיבה להתווכח יותר, וכי אם אפיץ את משנתי בקרב חברותיי הוא יאלץ לסלק אותי. הוא קנה את שתיקתי בעד הבטחה שלא ישוחח עם הוריי, וכך התחלתי את חיי הכפולים.

התחלתי להרגיש את כח העל הזה מתעורר אצלי בערך בגיל 17, כשהתחלתי לכתוב בכלוב, מקיאה על הדף פיקסלים מטונפים, מחשבות איומות, פנטזיות אסורות, צ'אטים עם זרים על פילוסופיה, פסיכולוגיה של הדת ומחשבות זימה. באותה תקופה חשבתי שהכח שלי וירטואלי בלבד, הייתי מוצפת בהצעות מגונות, ולמדתי שכל אישה עוברת את התהליך הזה פה, או בכל אתר היכרות אחר. למדתי על כלכלת ביקוש והיצע ועל שמירה על עצמי. החלטתי לשחק ולהנות וירטואלית, כי לא היה לי אומץ אשכרה לצאת מגבולות המסך ולפגוש סוטים (וטוב שכך).

בגיל 18 כשנחלצתי מהתופת ויצאתי מהבית, התוודעתי לראשונה להבלחות קצרות של כח העל שלי, בטעות. הבנתי שאני יכולה לגרום לגברים (ולפעמים לנשים) לתת לי דברים, כמו תשומת לב, או טובות, או דברי ערך, ללא שום מאמץ מצידי. לא היה בזה משום סחר חליפין, בני אנוש (בעיקר גברים אך גם נשים) שיוועו לפירורי תשומת לב ממני ואני שמחתי להעניק אותה, בתמימות רבה של ילדה צעירה שרק מגלה את כוחה. עדיין שמרתי על עצמי ולא התרועעתי בלילות עם טיפוסים מפוקפקים, שבויה בקונספט המיושן של סרט דיסני בו אפגוש את האחד ורק הוא יזכה לראות אותי במערומיי ולטעום את מלוא כוחי.

לפני שנתיים, בגיל 25, האשלייה התנפצה, לצערי ולשמחתי. לצערי, כי כמה תום ורוך ותקווה היו בה. כיסופים לטהרה, לטוב, לחום. לאהבה. לשמחתי, כי הרגשתי שיכולתי להתחיל להשתמש בכח העל שלי במלוא הדרתו, להוציא את השדים שלי לשחק ולרקד. הרצון לאהבה התחלף ברצון להנאה והדוניזם, הרצון לחום הפך לרצון לחום גוף ושריפה של שוט על בשרי. המבוכה והאשמה על שחרור המיניות שלי הם פרטנרים קבועים בחיי, אך איני מסוגלת שלא לשחרר אותה. זה טבוע בנו. "מותר האדם מן הבהמה - אין, כי הכל הבל" אמר קהלת.

ואז... ואז גיליתי דבר נורא. התברר לי שכח העל הזה שלי מסוכן להחריד, והגילוי היה לי קשה מנשוא. הבנתי שאני יכולה להשתמש במיניות שלי כדי להשיג כל דבר שרק ארצה - תשומת לב, קידום בעבודה, כסף, נכסים - הכל אפשרי. החיים הם בופה ואני רק צריכה לשחק נכון את המשחק כדי לטעום כל מה שארצה. אבל מה המחיר? אני עלולה להשאיר שובל גופות אדם, לבבות מנופצים, נהרות דם ברחוב, ולאבד את עצמי. מי אני אם לא אשיג את מטרותיי לבד אלא בניצול אחרים? ברמיסה שלהם? מה יקרה לי ולנשמתי אם אעשה זאת? התחבטתי עם התהיות עוד כמה שנים, שומרת על הכח שלי מוצנע ומרוסן.

בידיעה מלאה שיש לי את כח העל שמניע את העולם, החלטתי להצליח קודם כל לבד, ולהשתמש בכח רק כשלא יוצא לי מזה כלום מלבד הנאה של אותו הרגע. מיידיות, לחיות בעכשיו ובשנייה הזו, לשכוח מהעתיד. הכח מאופסן בתיבת פנדורה שנפתחת לעיתים נדירות מאוד, בהן הגוף שולט בנשמה, ששמחה להתמסר ולנוח קצת מייסורי המצפון ומהמאבק בשדים. דוד המלך, שאני קרויה על שם סבתא רבתא שלו, כבר אמר "כל כבודה בת מלך פנימה".

היום אני מסתובבת בעולם בו אני כבר מודעת לכח שלי, אבל בחרתי להצניע אותו ולשמור עליו בסוד. לפעמים אני פוגשת עוד אנשים ששמים לב אליו ומחליפה איתם חיוך ממזרי שאומר "אני יודעת שאתה יודע שאני יודעת". אני ממשיכה לטעום מהבופה אבל רק מה שממש ממש ממש בא לי, עובדת קשה במסלולים המקובלים כדי להצליח. אדם חכם אמר לי שאיני מודעת למלוא העוצמה של הכח שלי, ולמען האמת, אני חוששת מהעוצמה הזו ולא מעוניינת להרגיש אותה. מעדיפה להשאר באפלה.

אני עדיין משועשעת ונהנית מהמחשבה שמאוד קל לי לגרום לזין של גבר לעמוד, להפוך קשה כמו אבן, והידיעה שזה בדיוק הזמן שהגבר שמחובר לזין הזה הכי רך וניתן להשפעה היא מסוכנת. בדיוק בגלל זה אני נמשכת לבני זונות מניאקים לא פנויים, שלא שמים עלי, כי הם נדירים ובלתי מושגים. כשהמרדף והציד נגמר ואני כן מצליחה להכנס להם למכנסיים הריגוש מעיף אותי לגבהים אחרים. מטרף הפכתי לציידת, זאב בעור של כבש. אל תטעו כשתראו את עיני העגל שלי, או את הקול הילדותי שלי, או את הבקשות שלי להיות צעצוע - זה ניצחון עבורי, לא השפלה. אתם יכולים לנסות לביית, לרסן, לרדד אותי, אבל את הכל אני אוהבת ורוצה. הכיבוש מרגש ומסעיר וברגע שאשבע אעבור לטרף הבא. אחח, איך שאני אוהבת בופה, כמעט כמו שאני אוהבת לשלם על עצמי בבופה, עם כסף שהרווחתי בעבודה קשה ומתגמלת.

חלק ניכר מהמשיכה לשליטה והענקה של כח ואוטונומיה על הגוף שלי לאדם אחר, אפילו לזמן קצוב וחד פעמי, קשורה לכח הזה. סוג של ריסון במודע שלו, השתקה שלו. הנה, באת למישהו שישתמש בך כראות עיניו, אין לך בחירה או השפעה עליו או על מה יעשה, הוא התחיל איתך והשליטה אצלו. מצד שני, אם אני בחרתי עם מי לשחק ומה גבולות המשחק, האם אני נשלטת או שולטת? האם הוא שחקן ואני הבמאית? בכלל בחיים, האם יש לנו בחירה חופשית או שאלוהים (אם הוא קיים) כבר הכתיב הכל ואנחנו פיונים בלוח השחמט שלו? בסשן, בו השולט הוא אלוהים, אבל הנשלטת הכתיבה תנאים וחוקים במסגרת חוזה שהוא התנ"ך, מי שולט על מי, מי המציא את מי, מי מעניק למי? האחד לא קיים ללא האחר בסימביוזה אירונית.

לעיתים נדירות אני פוגשת אדם עם כח על זהה, אבל הוא לא מרסן את שלו אלא מפגין בו בכל הדרו, משתמש בו בעוצמה ובגאווה, ואני נאלמת דום. לרוב הוא גם חסין לכח שלי משום מה. אני מאבדת את עצמי כשהשדים האפלים שלנו מתאימים ומצליחים לנגן ולרקוד ביחד, בהרמוניה מושלמת. הוא משחק ים-יבשה עם הגבולות שלי, יוצר עבורי תהו ובהו, מבלבל ומסעיר ומכעיס ואני מפקירה את נשמתי בידיו להשחתה כראות עיניו וכרצונו. וירא אלוהים כי טוב.

מצד שני ייתכן שאני חיה בסרט ופשוט רואה יותר מדי "לוציפר". התחלתי לדמיין את פניו בסשן, כי אחרי 3 שעות עם כיסוי עיניים חייבים לדמיין פנים מחוברות לגוף, ואמאלה איזה חתיך הוא.

Seductive Promises - גם עם זין גדול מגיעה אחריות גדולה.
למזלינו, לרוב הגברים יש זין סביר, אחרת כולנו היינו גמורים !
לפני 4 שנים
MyLexicon - יפה.
לפני 4 שנים
קיפוד - בדיוק (:
לפני 4 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י