בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

People can Fly

צריך לחיות בשביל שיהיה על מה לכתוב
לפני 4 שנים. 20 באוגוסט 2019 בשעה 20:54

מאילוצי החופש הגדול...הבית לא פנוי.

שלושה ימים שלא התראינו ואני אש.

דאגתי לשים היום בתיק שני פרחים, ניירות גילגול ואת הג׳ל החדש...בלי לדעת אם בכלל נצליח להפגש...שיהיה לכל מקרה...שהרי הכוונה נותנת אמונה.

הקפדתי גם ללבוש שמלה למקרה שאולי נפגש בחוץ ....וזכרתי טוב טוב כמה אתה לא מחבב שאני בג׳ינס...

 

אתה שולח לי כתובת, שאני לא מכירה, ואני חותכת מהמשרד מסוקרנת ומרוגשת.

אני מגיעה לביניין יפואי קלאסי ישן עם כניסה רחבה וחלונות גדולים, אתה פותח לי את הדלת לדירה ריקה...ואני מבינה שאתה כנראה מתקן בה כמה דברים לפני שנכנסים אליה דיירים חדשים.

אין בה רהיטים בכלל..ואני תוהה לעצמי .....איך נעשה ומה ...אין אפילו איזו כרית...?!

אנחנו מתנהלים בשקט ..לא מחליפים כמעט מילה...

כמו מתחבאים...משיגי גבול...מסתתרים מהעולם...גונבים קצת מקום למקום שלנו, לקצת זמן.

אוהבת את הסיטואציות האלו. שוברים שגרה בתוך העולם הלא-שגרתי שלנו.

יש סיכון. מים גנובים. ומלא סקרנות למה שיקרה. 

אתה מוביל אותי לחדר ומסמן לי להתפשט...סימון נחרץ כזה - להוריד מהר הכל הכל... עם מבט של אין-מצב-שאת-לא-ערומה-מולי.

גם לי זה מוזר להיות לבושה...הרי אני מקבלת אותך ערומה תמיד. כמו שקבעת עוד בהתחלה. 

בסריקה מהירה מסביב... ראיתי על השיש במטבח את הארוחת בוקר המאולתרת שלך...לחמניות וזיתים...ובקבוק קולה קטן מזכוכית.. שלא יחסתי אליו שום חשיבות.

סורקת מה חשוף בחלונות ומה הם יכולים לחשוף.

בחדר אני רואה בצד מזרון יחיד (ונרגעתי...חח.. ובדימיוני כבר רואה איך תתן לי גם פה לרכב :-))

אתה מסמן לי לרדת למטה לריצפה ואני נצמדת לך לרגל בכמיהה והלב שלי צועק ״אבא״ -

זה הרגע שבו נכנסתי הביתה. שלנו. לא משנה באיזה חלל פיזי או לוקיישן אנחנו נמצאים.

אתה מוביל אותי על ארבע למקלחת ,אמנם בלי הקולר והשרשרת, אבל קשורה אליך כמו תמיד.

ולגמרי מקשקשת בזנב 😍

אתה שוטף אותי באמבטיה...ככה לפני הכל...לפני שמעשנים...לפני שנוגעים... 

ואתה (שוב) לא מרשה לי לשתוף במים...למרות שניסיתי לבקש יפה עם עיני-הכלבה-הטובה שלי.

אתה מוביל אותי לחדר וכולך מטפטף לי מהגוף ומהשיער ...ועל הגב ...אולי אני רועדת אולי זה מקור.

ברגע כזה אני שלך.

אתה מביא מהמטבח את הבקבוק קולה בחיוך, ומראה לי שהוא מצטרף אלינו.

שזה גם מפחיד אותי וגם מלהיב אותי . ביחד.

נשכבת על המזרון...ואז באו הליקוקים ...והעישונים ...והליחשושים...

עד לרגע המיוחל שבו אתה קורא לי לעלות עליך,שזה לעלות אליך

להתחבר לזין

ולחוות את - 

החופש הגדול !

 

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י