זה כמו להיות דג מחוץ למים שצמא לאוויר ולא מצליח לאסוף אותו לתוכו והוא מנסה חזק בכל הכוח והוא נואש לטיפת אוויר שתחיה אותו אז הוא ממשיך לנסות והוא מפרפר ומתוסכל ומשתולל ומנסה חזק יותר ויותר אבל לא מצליח כי הוא פשוט לא יכול
וזה כמו להיות ילדה קטנה בלונה פארק ענקי שהלכה לאיבוד ולא מוצאת את אבא שלה ומרוב דמעות שממלאות את העיניים שלה היא לא מצליחה לראות את כל היופי והאור שמסביבה והגוף הקטן שלה רועד מכאב ומפחד שהיא לא תמצא את אבא לעולם ותשאר אבודה לתמיד
וזה כמו כוס ריק שצריך להתמלא בזין, אבל רק שלך ושום דבר אחר לא יכול למלא אותו כמוך והוא כואב מרוב ריק והוא כבר לא נוטף ורעב ומרטיב את כולי אלא יבש ושורף ועזוב וזה לא כל כך נעים לראות כוס סגור. זה לא
וזה כמו לנסות לכתוב כשהמוזה כבר לא קיימת והמילים לא באות ואת צריכה להתאמץ ולחפור בתוכך עד שהן יוצאות בקושי מאולצות ושורטות ולא נעימות לך כמו שהיו וזה כבר לא משחרר אותך זה רק מכאיב לך כי המילים שלו והזכרונות והתקוות והחלומות והכל נשבר בתוכך והתפזר לרסיסים שאין מי שיאסוף והם דוקרים אותך והלב שלך מטפטף באיטיות טיפת דם ועוד טיפה, עד שלא נשאר בו דבר
להיות בלעדיך זה להיות אבודה בלי אוויר ריקה שבורה ומדממת
