לא אוהבת לינאריות

הקופות המהירות בסופר הן שקר מכוער.
לא בגלל הלקוחות שנכנסים עם שבעה מוצרים למרות שהשלט מעל ראשם מגביל אותם לששה.
בגלל שבמקום לחכות לשניים-שלושה אנשים שעוברים את התהליך הרציף והחף יחסית מטעויות של הנחת המוצרים על הפס ואסיפתם לשקית עם רק שלב סופי מסורבל אחד של חיטוט בארנק כדי לשלם, אתה מוצא את עצמך עומד מאחורי עשרה אנשים, כולם קונים רק יוגורט וחבילת ופלים וכל אחד בתורו מאבד את כרטיס האשראי בתיק, שולף אותו בקריאת ניצחון רק כדי להפילו על הרצפה, מעיין ארוכות בחשבונית שקיבל, מתרצה לבסוף ומנסה לחתום אבל מגלה שהדיו יבש, מסתכל סביבו כדילאתר עט אחר אך זונח את המאמצים בעיצומם לטובת התעמקות ברשימת המוצרים במבצע, מוחזר למציאות על ידי קריאות הזעם של העומדים מאחוריו, חותם ולבסוף מפנה את מקומו לבחורה עם קופסת הברנפלקס שתאריך את יסוריך בחמש דקות נוספות. אחר כך רק הבחור עם קופסת עגבניות השרי, ואז הזקנה החביבה עם החלב והלחמניות, הילד עם השוקו, ואז אתה. בשלב זה הילד עם השוקו - לא בגלל השוקו ולא כי הוא ילד אלא רק בגלל שאיתרע מזלו להיות האוביקט הקרוב ביותר אליך - כבר נמצא בסכנת חיים ממשית.

הנה לכם. שקר הקופות המהירות נחשף במלוא כיעורו.