בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פסיכו-אנאלי-זה

דעות, חוויות, סיפורים ומחשבות על נפש האדם, בעולם השליטה ומחוצה לו.
לפני חודשיים. שבת, 14 בספטמבר 2019, בשעה 05:23

כשהגשתי את המבחן האחרון לסמסטר הנוכחי, החלטתי לנצל את חופשת הסמסטר בשביל ללמוד תחום שיועיל לי לא פחות: נהיגה.
למדתי לתיאוריה ועברתי אותה במהרה, ולאחר מכן מיד התחלתי לחפש מורה להתחיל לעבוד איתו על השלב הפרקטי. הכתובת המידיית הייתה אבא שלי.
אבא שלי הוא הנדסאי מכונות בהשכלתו ונהג במקצועו, יש לו רשיון כמעט לכל כלי תחבורה על הכביש, והוא אפילו בעצמו היה מורה לנהיגה בברה"מ אבל התעצל ללמוד בארץ.
כשהוא עבד בתור נהג משאית הוא הכיר חבר אחד שהחליט לפרוש ממעודון הקבינות לטובת התמקצעות בתור מורה לנהיגה, צעד אמיץ למדי בהתחשב בזה שהוא בקושי שלט בעברית.
ועכשיו, 15 שנים אחרי שנפרדה דרכם, הן הצטלבו שוב, כי הבת שלו לומדת עכשיו אצל החבר השאפתן הזה. 

החבר ההוא ממש מסור לעבודה שלו, וזה למה הלו"ז שלו עמוס בתלמידים מכל הגילאים שלא מפסיקים להמליץ עליו לכל מי שהם מכירים. לתוך לוח הזמנים הצפוף הזה נכנסתי בקלות כי אני בת של חבר שלו. התחלתי את השיעורים במהרה ועל הרכב למדתי להשתלט באותה הזריזות, ועכשיו, מסיבה לא ברורה, בא לי להשתלט גם על המורה. 

הוא לא הטעם שלי חיצונית, מבוגר מאבא שלי וכבר סבא לנכדים. Dilf הוא לא, גם Grandilf ממש לא. יש לו אישיות מעצבנת. הוא חופר במוח, גם אחרי שהבנת את הפואנטה הוא ימשיך לחזור על אותו משפט בנוסחים שונים עד שבא לך להשתגע. יש לו בדיחות קרש מביכות בארסנל, והוא משחק עם ספינר כמו ילד בן ארבע כשהוא משתעמם. הוא מוכשר בעבודה שלו, ללא ספק, אבל הוא רחוק מלככב בפנטזיות של מישהו. 

הכל התחיל בגל ההורמונלי הקודם שלי, שפירטתי עליו בפוסט שעבר. התקופה הזו שלפני מחזור מקצינה את החרמנות שלי ומנפחת אותה למימדים לא הגיוניים, וכשהמיניות שנלוות לחרמנות היא בדס"מית זה יוצר תסריטים פראיים בראשי. כל גבר הופך בתקופה הזו לכוכב הפנטזיות שלי רק מעצם זה שחלק איתי את אותו אוויר, אבל הוא יוצא מראשי לאחר דקות ספורות שבהן כבר פני כבר מביטות לכיוון השני. אבל זה קצת בעייתי כשאני סגורה עם אחד באותו הרכב שבו נוצרות יותר מדי הזדמנויות למגע בנינו. טוב, מגע שולי, אבל בכל זאת, כשהורמונים מרעפלים את המוח, מגע כף יד בידי בכדי להזיז את ההגה הופך מגירוי לא משמעותי לכזה המתנפח מעבר למימדיו המקוריים. ופתאום הבחנתי בכמה כף היד שלו הייתה רכה וזה שלח לי זרם של צמרמורת נעימה לאורך כל הגוף, מכף יד ועד בין הרגליים שנרטבו. רציתי לתפוס בה, זאת אומרת בו, ולבדוק עד כמה הוא רך בעוד מקומות. רציתי לרתק אותו למושב וללמוד אותו בעצמי כמה שיעורים חשובים.

החרמנות הזו נשטפה מתוכי עם המחזור האחרון, חזרתי לפרופורציות. חלק מזה נראה לי טיפשי לחלוטין בדיעבד, כמו הנגאובר מליל שכרות שמתעתע בחשיבה וגרם לתהות למחרת "מה לעזאזל מצאתי בזקן הזה?". התשוקה התחלפה במחשבה הזו, וכל העניין פשוט הפסיק להעסיק אותי, עד... אתמול.
אתמול אני והוא רבנו. מי היה מאמין שריב עם גבר שעוד כמה שנים יוצא לפנסיה ילהיט אותי כל כך. 
שאלתי אותו בפניה מסוימת אם לפנות ישר או ימינה, והוא ענה לי בטון כל כך מזלזל כאילו "איך אני לא יודעת". לעומת תלמידים אחרים שראית שמקבלים את הירידה הזו בהכנעה, אני העמדתי אותו במקומו. בצורה אסרטיבית ומכבדת, אבל שאינה מתפשרת על שעקרוני לי. "בפעם הבאה אל תדבר איתי בכזה זלזול!" דרשתי ממנו והוא התחיל להתגונן בתגובה. הוא ניסה להגן על כבודו כמורה בעל ניסיון עם מיטב הרציונליזציות שעלו במוחו. כי מי אני שעד לפני חודש בקושי ידעה להחזיק הגה שתערער לו על הסמכות.
אבל אני לא נסוגתי, עמדתי על שלי. התעקשתי להציב לו גבול בנוגע ליחס שהוא נתן לי, ופוררתי את הגבול שניסה להציב לי לגבי האופן שבו מותר לי להגיב אליו. הוא המשיך לחפור, אבל אני כבר לא הקשבתי למה שאמר. מרוב כעס לחצתי על הגז בפתאומיות וזה די הזיז אותו ממקומו בהדף, אבל הוא לא העז להעיר לי על כך. על תלמיד אחר הוא כבר היה מתפרץ. משהו בו נכנע. הוא השתתק.

כשהגענו לביתו של התלמיד הבא ובאתי לצאת מהאוטו בכדי לעבור למושב האחורי, הוא תפס לי בכתף "לא, אל תלכי, שנייה, רגע..." הוא ניסה להסביר את עצמו, אך אני כבר סרבתי להקשיב. הוא די איבד שליטה והתחיל להרים את הקול בניסיון נואש שאקשיב לו, אבל זה כבר לא עניין אותי. אני לא נותרתי במקומי כמו בני ה- 16 שהוא רגיל שרואים בו אלוהים, עברתי למושב האחורי כי זה מה שהחלטתי. לא שמעתי את סוף דבריו שנקטעו עם סגירת הדלת. ואז השיעור הבא שלו התחיל, הוא ניסה לעטות הבעת פנים רצינית שתמחק כל זכר למה שהתרחש שניות קודם לכן. בעודי יושבת במושב האחורי, סיכמנו את השעות של השבוע הבא ודברתי איתו בצורה רגילה נטולת כל רגש, כי אין לי כוח להתעכב על הבולשיט הזה ולבזבז עליו שנייה נוספת מזמני. הוא גם יכל להתקדם הלאה, אבל הוא קטע את הסבר המרתק שלו בפני התיכוניסט הנלהב שהתיישב לצידו, בשביל לפנות אלי ברוסית, כך שהנער לא יבין מה המורה המוערץ עולל, ופשוט התחיל לבקש ממני שלא אעלב ממנו. לפי טון הקול שלו יכולתי לראות שזו הדרך שבה הוא מבקש סליחה בעוד האגו שלו פגוע. כואב לו להודות שהוא טעה, ובכל זאת המשפט הבא שלו היה "איך את רוצה שאדבר אליך בפעם הבאה?". שתבינו, כשהתלמיד הקודם אמר לו שירגע עם ההערות הוא הגיב לו בציניות עוקצנית שהוא "יהרוג אותו" אם לא יקשיב לו שוב. זה הסגנון שלו, אבל אותי הוא ניסה לרצות. לא מובן מאליו בכלל.

בדר"כ כשאני רבה עם מישהו שמזלזל בי, הדבר האחרון שאני חשה אליו זו משיכה. אני מרגישה תיעוב. ומהתיעוב הזה באמת התחלתי, עד שראיתי איך אני מכניעה אותו, איזה תגובות רגשיות אני מוציאה ממנו. להפוך את יחסי הכוחות בנינו, להיות בעמדה שבה אני כתלמידה היא זו שנוזפת במורה, חירמן אותי כל כך. אנרגית הזעם שהתצטברה עברה המרה לאנרגיה ליבידינלית שאיימה להפוך לחדירה אגרסיבית שתתפרק לתוך נקביו לו רק הייתה ניתנת לי ההזדמנות.

"בטח אבא שלך מפחד להגיב לך" הוא אמר לי כשהיינו קרובים לבית שלי. רציתי להגיב לו שבאופן כללי אני לא חוששת להעמיד גברים במקומם, ולזרוק איזה קריצה על זה. אבל פשוט חייכתי והפלתי את זה על היותי סטודנטית לפסיכולוגיה, שכידוע עבורנו וויכוחים על מצבים בין-אישיים זה כמו ספורט אולימפי. אבל עכשיו כשאני חושבת על זה, הוא בעצם הודה כך שתגובה שלי אליו הפחידה אותו במידה מסוימת. אותו, את מר מורה מנוסה עם הרבה שנות ניסיון. הוא יכל גם להגיד שאני סתם מעצבנת את אבא שלי, אבל הוא בחר במילה "פחד". זה נהדר שהותרתי בו את הרושם הזה, במיוחד כשהוא לא נבהל בקלות מתלמידים אחרים. 

"טוב, נשיקות" הוא אומר תמיד בסוף השיעורים במקום "להתראות" רגיל. לפעמים גם מוסיף לזה אפקטיים קוליים בסגנון של הדודות המביכות האלו. וזה לא משהו ששמעתי אותו אומר לאף תלמיד אחר. הוא גם לא פונה אלי בשמי הפרטי כמו לאחרים, הוא מוסיף סיומות חיבה לשמי. יש פה איזו חציית גבול אפורה מצידו שחוצה את הפורמליות שאמורה להיות בנינו. הוא לא וויתר עליה גם הפעם, גם כשרמסתי את סמכותו. בטח אין לזה שום משמעות בעיניו, הוא בטח עושה את זה כי הוא מרגיש איזו תחושה אבהית כי אני הבת של חבר ותיק שלו, אבל מבחינתי זה כמו לנופף לי מול העיניים בסדין אדום.

בוא תנשק אותי על אמת, Meine Liebe, בוא תמתח את הגבול הזה בנינו בצורה שלא תתיר ספק שאתה רוצה לחוות אותי ושאתה לא סתם זקן עם מודעות חברתית שלא התקדמה משנות ה-60. בוא תן לי סיבה לסחוט אותך להתמסר אלי בגופך כי אתה יודע שזה יכול לשמש נגדך, בוא תיצור עבורי מצב שבו אוכל להעיף אותך סוף-סוף למושב האחורי ולחדור לתוכך בזמן שמוט ההילוכים משמש לך כגאג ואתה נחנק עליו כמו על זין. תן לי להיות המורה שלך לנהיגה לרקיע השביעי, להחליף את הקול המעצבן שלך שאני שומעת בהקלטה לאחר השיעורים, בגניחות בסגנון שאשתך לא הוציאה ממך בכל 30 ומשהו שנות הנישואין שלכם, תן לי לשמור את זה כמזכרת ממך. זה יהיה הסוד שלך ושלי, שהסיכוי שהוא יקרה עומד על הסיכוי שלי עם לצאת רשיון טיס בסופם של השיעורים האלו.

נכון זה מרגיש שאני עומדת מול צונמי הורמונלי נוסף אם אני מתחילה להתגרות ממנו שוב? מגיע לי אוסקר על כישורי המשחק שמאפשרים להתנהל בנטרליות בשיעורים האחרונים איתו כשנוכחותו מעבירה בי כאלו יצרים. בחלומות הכי פרועים שלו הוא לא ידמיין שהמשאלה שלי היא לראות אותו יורד לי למציצה בדיוק כמו בתמונה, בולע את האגו שלו ביחד עם הזין שלי ולא מפסיק עד שתכאב לו הלסת מרוב שהפנים איזה שימוש נכון בפיו הוא אמור לעשות עבורי.

Aצועני​(אחר) - ))
חבל הוא יחליף מקצוע
לפני חודשיים
yoels1​(אחר) - כמו תמיד הכתיבה שלך מרתקת...מהפנטת
לפני חודשיים
סווריןן - מפחיד. הגעת לסבאות, ודווקא אז אתה הופך לטרף לגרונטופילית... אף פעם אינך מוגן. באסה.
לפני חודשיים
ArchAngel​(שולטת) - הוצאתי אותו ממש זקן, אה? 😂
הוא בן 60 ומשהו, לא קשיש.
לפני חודשיים
סווריןן - עדיין. יש שלב בחיים שאתה אמור להיות פטור בו מצרות מסוג זה. חיכית עד שיגיע למכשיר שמיעה ותותבות כדי להתלבש עליו? לבי עליו
לפני חודשיים
ArchAngel​(שולטת) - לא אגע בו אפילו באצבע בלי הסכמה ורצון מצידו. הוא מוגן 👌🏻
לפני חודשיים
סווריןן - הניחי לקשיש. ללהק מישהו לפנטזיה שלך מבלי ידיעתו זה סוג של הטרדה - נדמה לי שאת כתבת זאת פעם. בהינתן פער הגילאים, להשיג את הסכמתו זה לא ממש כוחות. האינטואיציות האתיות שלך כנראה מעורפלות בגלל הנחשולים ההורמונלים, אז כדאי גם שתחשדי בעצמך. pick on someone your own size. גם גבר, משחצה גיל מסויים, זכאי למרחב ציבורי מוגן :-)
לפני חודשיים
ArchAngel​(שולטת) - אני לא יודעת אם אתה רציני, אבל ליתר ביטחון:
ללהק מישהו לפנטזיה זה לשתף מישהו שלא מעוניין בפרטי הפנטזיה שלך, להתחיל להתייחס אליו כאילו הוא חלק ממנה מבלי שהוא הביע רצון בכך.
לידע אותו באיזה תנוחות חשבתי עליו זאת הטרדה, וזה משהו שאני בחיים לא אעשה. אני שולטת בעצמי גם בזמני חרמנות בלי בעיה, כבר יצא לו להכניס אותי למצב של בלאק-אאוט רגעי כשהיד שלו ליטפה את שלי במקריות בזמן שהזיז את ההגה ואני שמרתי על קור רוח. מותר לי לדמיין מה שבא, כמה שבא לי, לי כי מה שהולך לי בראש לא משפיע על הצד השני.
אני מודעת למציאות, אני יודעת ששום דבר מזה לא יקרה. אני לא חיה בסרט פורנו.
אני לא אזום שום דבר מצדי, והוא, גם אם ממש יבוא לו, לא יעשה שם צעד לכיווני כשהוא מכיר את שני הוריי.
הוא אדם מאוד אסרטיבי שלא יכול לסתום את הפה אז להשיג את הסכמתו זה ממש לא עניין קל.
וגם אם נניח הייתה לי אופציה כלשהי לנצל את הסיטואציה לטובתי בחיים לא הייתי גורמת למישהו לעשות משהו שהוא לא שלם איתו.
לפני חודשיים
סווריןן - כן. לא הייתי לגמרי רציני, אבל עניין אותי כיצד תגיבי להקשר האתי. את לא מקרינה תחושה של מישהי שתפגע במישהו באופן לא מוסרי.
לפני חודשיים
Dream Strapon - WOW
לפני חודשיים
Moshvnik - מוט הילוכים?
אז הלכת על ידני ? כבוד 🙂
לפני חודשיים
ArchAngel​(שולטת) - הלכתי על אוטומט (אני רוצה לסיים עם הרשיון כמה שיותר מהר, בנובמבר מתחיל לי סמסטר סתיו עם קורסים אכזריים ואני לא אהיה ממש פנויה). יש לו גם מוט הילוכים, פשוט מוט אוטומטי.
לפני חודשיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י