בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פסיכו-אנאלי-זה

דעות, חוויות, סיפורים ומחשבות על נפש האדם, בעולם השליטה ומחוצה לו.
לפני חודשיים. שלישי, 17 בספטמבר 2019, בשעה 00:15

"כמה שאני מת עליך!" אמר לי המורה לנהיגה היום בסוף השיעור בקול מלא התלהבות, "תהיי בטוחה שיש 3 אנשים שתמיד יאהבו אותך בעולם הזה: אמא שלך, אבא שלך ו- *השם שלו*".
"הרגע הגבלת אותי ל- 3 אנשים?" הגבתי בעקיצה , "כן" הוא ענה עם חיוך. 

המורה הציני הזה, שמאיים "להרוג" כל תלמיד על כל טעות קטנה, שנוזף בכולם כאילו הם איזה כלב שעושים לו "פויה" כשהוא חירבן בסלון, במקום לסיים את השיעור בפורמליות ודיסטנס התעכב להשאיר אותי עוד כמה דקות במושב הנהג בכדי להפגין כלפי מילות חיבה. למרות שהתלמיד הבא התייבש עוד קצת בחוץ, למרות שיכל להתמרמר עלי ולא להקדיש לי שנייה מעבר לדרוש אחרי שהעמדתי אותו במקומו ביום חמישי.

לאחר הריב שלנו בחמישי ניכר כי הוא הפנים את המילים שלי, למרות שלא היה חייב. כבר ברגע כשנכנסתי לרכב בשיעור הנוכחי האווירה הייתה שונה לחלוטין. הוא היה רגוע יותר, מתחשב, מרוסן. לראות גבר ככה אחרי שהעמדתי אותו במקומו ממלא אותי בתחושת סיפוק כזו שנעה בין הישג אישי לגירוי מיני, בלי קשר למי שעומד מולי.
וככל שהשיעור התקדם כך הוא הרעיף מחמאות על הנהיגה שלי לעיתים קרובות יותר שלא כרגלו. היום כשהוא לימד אותי לראשונה לנסוע ברוורס, על כל שגיאה מטופשת של מתחילים הוא הגיב בסבלנות יתרה שלא ראיתי ממנו מאז שהתחלתי ללמוד לפני חודש. "חשוב ללמוד את זה בשביל שתדעי איך להיכנס מאחור" הוא אמר, ואלוהים כמה שהחזקתי את עצמי לא להגיב לזה כפי שרציתי באמת. 

כשהשיעור הסתיים וכל משפטי החיבה נאמרו, עברתי למושב האחורי. הוא תמיד חופר על משפטים של קונפוציוס בשביל להוכיח שהוא צודק (כשהמורה רוסי תהיו בטוחים שתמיד יהיו הברקות אקדמיות תוך כדי, כבר דיברנו על דארווין ופרויד, אבל הידע לגביהם נמצא במגרש הביתי שלי). ואני, בשביל לדעת איך להביס אותו במגרש של עצמו אם הייתי נכנסת איתו לריב נוסף היום, קראתי בסופ"ש ציטוטים נבחרים שישמשו אותי בוויכוח האפשרי. וכמעט צדקתי, הוא העלה את הנושא אבל בכדי לתת איזה משפט מוטיבציה, ואני החלטתי לנצל את ההזדמנות הזו. אמרתי לו שחקרתי את הפילוסוף המדובר בסופ"ש, שעכשיו אני מבינה את נקודת מבטו כמורה ולמה התנהג כלפי כפי שעשה, וזה נורא החמיא לו שהשקעתי מזמני בו. מתארת לעצמי שאף אחד לא מעכב להתעמק באמירות הפילוסופיות שלו, לא האמהות החד-הוריות שהחליטו להיות עצמאיות בניידות פתאום בגיל 40 וקבורות בעבודה ובילדים, ולא התיכוניסטים שכל מה שלא חובה לא רלוונטי מבחינתם. סוף-סוף מישהו בעבודה הזו מביע עניין בו ולא רק במה שהוא יכול להשיג ממנו.

"הפילוסוף הזה תותח!" הוא הכריז בגאווה כאילו היה הבייבי שלו. הוא תיאר בהתלהבות איך הוא מבסס עליו הרבה מהשקפותיו. ואז הגיע ה"אבל" שלי, ההזדמנות הקטנה שלי להחטיף לו מילולית באלגנטיות, להכניס גול עצמי במלכודת הדבש הזו שהנחתי ולכדה את הגאווה שלו, להשפיל אותו בקטנה מול כל הנוכחים ברכב. "כנשאל קונפוציוס איך לסכם את דבריו לכדי משפט אחד, הוא אמר שעליך לנהוג באחרים באופן שבו היית רוצה שינהגו בך. זה היסוד של משנתו, שהביקורת שנלוות לתהליך הלמידה צריכה לעשות בכבוד, ובזה לא הצלחת בפעם שעברה". והוא לא התווכח איתי, לא הרים את הקול ואת חומות האגו כמו ביום חמישי כשאמרתי משהו שלא הסכים איתו והשליך על הדמוי העצמי שלו.
הוא קיבל את הביקורת מיד, בספק הבנה ספק הכנעה, למרות שהוא אמור להיות ה-מומחה לענייני קונפיציוס ולא התלמידה הזו שלראשונה קראה את משתנו לפני יומיים.
אני נצחתי אותו במגרש הביתי שלו וזה היה ברור לו. כאן יכולתי להגיד משהו נוסף שלא יותיר ספק שאני מנסה להקטין אותו, אבל המשיכה הזו בחוטים צריכה להיעשות בתבונה כך שזה יהיה מתעתע ולא סתם מעורר עצבים. אז בחרתי שלהמתיק את דברי, אבל עם קיק קטן שמוסווה תחת מילים נחמדות: "אבל היום השתדלת והצלחת, כל הכבוד לך". כאילו אני המורה של איזה ילד בכיתה א' ולא במקרה בעצמי התלמידה של מורה בן 60 שכולם מתייחסים לדבריו בחרדת קודש.
ולהפתעתי הוא חייך ונהנה מזה. הוא יכל להגיד שזה זלזול כלפיו, להגיב בהתגוננות כמו ביום חמישי, אבל הוא פשוט התחיל להודות בזה שהוא לא מושלם, שהוא "לא נמצא מעל אף אחד", כלשונו. יותר מזה, הוא מסר לי את הטלפון האישי שלו, משהו שהוא לא נותן לאף תלמיד להחזיק, בשביל להראות לי מערכון ששלחו לו בווסטצפ שמתקשר לעניין. נתן לי בטלפון שלו יד חופשית, וסמך עלי בכך.

"אז בנוגע לשבוע הבא, אני יודע שאין מה לדבר איתך לפני 12" כי הוא יודע שאני אוהבת לישון עד מאוחר. "כבר לא. יוצא לי להתעורר מוקדם לאחרונה, וזה כי כל כך כיף לי בשיעורים איתך" אמרתי בחיוך עם אישונים מורחבים מרוב גירוי מיני אדיר שהסוותי, שאותם לא ראה כי דיבר עם הגב אלי, מטבע הדברים. הוא ענה שכל כך נעים לו לשמוע את זה ממני. הוא בטוח שהחמאתי לו על כישורי ההוראה, אבל אין לו מושג למה אני באמת מתכוונת.
אין לו מושג כמה התחיל להיות מגרה עבורי להיות בסביבתו, כמה אני אוהבת להסניף לעצמי את החולצה אחרי השיעורים איתו שבהם האפטר שייב שלו נתפס בה ולתת לריח להזכיר לי את כל הרגעים בהם שיחקתי לו קצת בשכל מבלי שקלט, ולאונן על זה.
בפעם הראשונה שהתחרמנתי ממנו זה היה צירוף מקרים של נגיעה מקרית בזמן שהמוח מחוק מהורמונים בלי קשר אליו וזה היה מחרמן אותי גם אם היו מושיבים לידי את בן לאדן. אבל עכשיו זה הפך למכוון. אני נהנת מהמשחק הפסיכולוגי הזה בו, אני אשכרה ישבתי בסופ"ש והתכוננתי אליו כי אני נדלקת מלראות איך ההתנהגות שלו מתעצבת ומגיבה לפי ההחלטות שלי, להרגיש שאני "מחנכת" אותו בנקודות ספציפיות שאני משנה בו לפחות בכל הנוגע אלי. אני נהנת פתאום לשמוע איך אני מביסה אותו בצורה אלגנטית ומוציאה ממנו תגובות שהוא לא מביע כלפי תלמידים אחרים. אני נדלקת לראות אותו מאבד שליטה ומנסה באופן נואש להחזיר אותה. אני נדלקת לשמוע אותו מוציא מפיו מילים שמעידות שהוא חוצה את הגבול בין יחס פורמלי לבין יחס שנובע מתוך מה שזה לא יהיה שאני גורמת לו להרגיש.

לא חסר לי את מי לזיין, לא חסר לי ישבן להתפרק לתוכו ולמלא את הצורך הפיזי הזה. אם ממש יבוא לי, אני אשאיר איזו מודעה בכלוב ואזיין סוללה של מורי נהיגה כבר למחרת. אבל הוא כל כך מחרמן אותי דווקא כי הוא לא יפתח בפני רגליים, כי הוא רק פותח בפני קצת את הלב ברגעי חוסר תשומת לב, ועם תחכום אני נהנת לשחק עם נקודות התורפה שקלטתי בתוכו, בגבולות המותר להרגיש שאני מביסה אותו בטיזינג מילולי מוסווה בוויכוחים פילוסופיים מפולפלים שנעים להשתתף בהם אבל קשה לשים את האצבע באיזו נקודה בנפש הם נוגעים, למה זה כזה משמעותי עד כדי שהוא לא מתייחס לתלמיד הבא שיושב לצידו במשך דקות ארוכות כשאנחנו מדברים.

הוא לא יכול להסביר לעצמו מה גורם לו לשנות התנהגות לכבודי למרות שהוא לא חייב, למה הוא מאפשר לי לתת לו ציונים על ההתנהגות שלו ולהנות מזה אפילו בפני נוכחים אחרים ועוד להכריז בתגובה שהוא לא מושלם כשעד לפני הסופ"ש הוא היה כזה מלא באגו וניסה לשמור על התדמית. למה בתגובה לזה הוא בוחר להפקיד בידי חפץ אישי, והכי חשוב: למה הוא מוציא מהפה את המילה "אוהב" בהקשר אלי ומצהיר שזה מה שהוא מרגיש כלפי באופן כזה או אחר, למה כל שיעור בנינו נגמר באיחולי "נשיקות" מצידו ולעולם לא הופנה לשום תלמיד/ה אחר/ת שראיתי. זאת כמו תחושה של מתח תמידי כזה בנינו שאסור לחצות באופן מבוהק, אולי רק בטיפטופים, באמירות רב-משמעותיות שלא ניתן לייחס להן כוונה אחת ברורה. כי הוא המורה ואני התלמידה, כי הוא בן 60 ואני 24, כי אני הבת של החבר שלו, כי הוא נשוי... כי עוד תירוצים רציונליים שלרגשות ולהורמונים לא באמת אכפת מהם.

כי בואו, מה את עובדת על עצמך שהוא אולי אוהב להישלט וירצה להתמסר לך בגופו, ומה אתה עובד על עצמך שהיא אולי תמצא זקן כמוך מושך. אתם אנשים רציונלים, את סטודנטית לפסיכולוגיה שיודעת שמה שאת חווה יכול לחלוטין להיות פרשנות סובייקטיבית מושפעת ממשאלת לב רווית הורמונים, ואתה מורה שעבד עם יותר מדי אנשים ויודע דבר או שנים על איך התנהגות אנושית עובדת ומה סביר להניח שמרגישים התלמידים איתך. אתם מניחים שההתנהגות של הצד השני היא סתם צירוף מקרים וזה מה שמרסן אתכם. אולי שניכם טועים, אבל אתם לא תמהרו לברר באופן חד-משמעי בשביל לא להרוס לגמרי את היחסים עם הצד השני. 
אבל אתם בני אדם, ובני אדם הם חרא בשליטה עצמית. הם ישתדלו לשמור על גבולות כי מה שדרוש, אבל מה שהם באמת מרגישים זולג החוצה אם מביטים בהם קרוב מספיק. וכשהכל כזה מרומז, דולף בטיפטופים, נדרש גירוי כל כך נמוך מצידו בשביל להכניס לי את המוח למצב של בלאק-אאוט רגעי. מגע של שניות בכף בידי, למען השם. מגע של ליטוף מקרי בגב היד בזמן נגיעה בהגה הרטיב אותי עד היסוד. למצבים האלו הגעתי כשראיתי את הפורנו הכי נועז או גברים שניסו לחקות אותו בשבילי.
או האמירה הזו שהייתה מוציאה מקסימום מילד בכיתה ג' תגובת גיחוך, אמירה חסרה מודעות למשמעות הכפולה של "כניסה מאוחר" שנובעת מקשיי שפה (או שזה מה שהוא רוצה שאחשוב, מי יודע. העברית שלו ממש טובה כשהוא רוצה). אבל היא כל מה שנדרש בשביל להצית אותי, לגרום לי כמעט לפלוט את מחשבותיי לגבי כמה ניסיון עשיר יש לי בכניסה לאחור ועל כמה שאוננתי על המחשבה הזו של ללמד אותו לגביה לפני שהגעתי לשיעור הזה בתקווה שזה מה שישאיר אותי צלולה במהלכו. 

בא לי שאיזה גבול יחצה פה, שפעם אחת במקום איחול "נשיקות" שניתן לייחס לו משמעות דודתית, הוא באמת יתן לי אחת. אפילו סתם בלחי. בא לי שהוא יניח לי יד על הירך בזמן הנהיגה, "בטעות". בא לי שיזום משהו הכי קטן שיבהיר שהוא לא סתם חסר מודעות, טאקט או מה שזה לא יהיה שמשבית אותי מלפעול כי אני לא רוצה לפגוע בו עם פרשנות לא נכונה ולכן אני משכנעת את עצמי שזו רק פנטזיה בראשי. בא לי שיעשה משהו הכי קטן שיבהיר שהוא מעוניין וזה יהיה כאילו ילחץ על הדק שמשחרר כדור שנפלט במהירות מהקנה ואין שום סיכוי להחזיר אותו בחזרה למקומו באקדח.
בנקודה הזו אשחרר כל רסן מעצמי, אגיב כמו חיית טרף מורעבת שזה עתה שוחררה מהכלוב ואקרע ממנו את הבגדים, אשליך עליו ולתוכו את כל התשוקות שנאצלתי לסרס מלהגשים עד לאותו הרגע.
זה יהיה הסקס הכי טוב שיהיה לי לא כי אשכב עם חתיך הצמרת שהוא לא (לא שזה אי פעם היה פקטור אצלי), לא כי אשכב עם מישהו מרשים בצורה בלתי רגילה, לא כי אשכב איתו עם הציוד הכי משודרג שיש שבכלל שהשארתי בבית. אלא כי עם המתח הזה שנבנה בנינו, זה יהיה כמו חץ שמתחו עד קצה גבול היכולת, שעף בכל העוצמה וננעץ בכל הכח במטרה. שתי תשוקות אדירות שיתנגשו אחת בשניה. שתי אנרגיות פיזיקליות שנעות במהירות אחת כלפי התנגשות מטורפת בשניה, כמו בחפירות שלו על תאונות חזיתיות. ותאונה זאת בהחלט תהיה, משהו לא מתוכנן, משהו שיותיר את שנינו בשוק אחרי שיתרחש... אבל בזמן שזה נעשה זה לא יעניין אף אחד מה יקרה רגע לאחר מכן.
כי את הפעם הראשונה בנינו, אם אי פעם בכלל תתקיים מחוץ לגבולות המחשבה שלי, אני בכלל מתארת בלי שום עזרים. בידיים חשופות, כמו בכל הפעמים האלו בעולם הפשע שמדגישים שהמבצע הרגיש רגש חזק שהכניס בידיו כזו עוצמה שהתעלתה בכוחה על כל אביזר שהיה מקל על המלאכה. כשמשתחררת תשוקה כזו מתפרצת, כמה אצבעות שחופרות בתוך הנקודות הרגישות ביותר בגופו יספיקו, בטח כשהיד השנייה מלווה אותן בעודה עוסקת בלתפוס אותו מהגרון ועוזרות להדק את תשוקתי לתוכו. לא נראה לי שבהמלך אקט כזה יהיה אפשר לחשוב שקיים עוד משהו בעולם מלבד הרגע הזה.

חומר ביד היוצרת​(נשלט) - החלטתי סופית להיות מורה לנהיגה. איך לא חשבתי על זה קודם..
לפני חודשיים
ArchAngel​(שולטת) - בתלמידה כמוני נתקלים פעם באף פעם :)
לפני חודשיים
סווריןן - הופך להיות יותר ויותר מעורר. מה אם תוסיפי למשחק ציפייה שהוא ינהג כג'נטלמן, ולנזוף בו כשהוא לא? נגיד, תפילי משהו, ותמתיני שהוא ירים, ותשבחי אותו על כך...
לפני חודשיים
ArchAngel​(שולטת) - זה מדליק לחשוב על עוד משהו שיעצב את התנהגותו לרוחי.
אבל את הידיים אני לא יכולה להוריד מההגה, ובכל מקרה אין לי בדיוק מה להפיל ועוד בצורה שתגיע לשטח שלו.
לפני חודשיים
סווריןן - מי דיבר על השטח שלו? :-)
לפני חודשיים
ArchAngel​(שולטת) - אם החיים היו סרט פורנו זה היה מהלך אסטרטגי
לפני חודשיים
אופן - מצד שני , אם הידיים חיבות להיות על ההגה , אם הפלת משהו באמת אסור לך להרים
לפני חודשיים
tight_mike​(נשלט) - מה שאירוני פה זה שהוא ילמד אותך לעשות רוורס. את יכולה ללמד אותו!!!
לפני חודשיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י