סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

ללא שם.

אין סדר כרונולוגי בפוסטים. כותבת מה שעולה לי במוח באותו רגע. או מה שמציק לי. בוער בי. או סתם היה לי משעמם. נזכרת במשהו מהעבר. אין פואנטה. אין תהליך. אין מטרה. מקום להוציא מחשבות או חוויות נטו.
לפני 4 שנים. 19 בספטמבר 2019 בשעה 19:12

חשבתי שהקטע הכי קשה עם ילדים גדולים בבית זה להזדיין איך שבא לך ומתי שבא לך. אז חשבתי. 

לא, זה לא. בדקתי. זה קשה, אבל לא הכי.

הכי קשה זה לבכות בשקט בכרית שלא ישמעו כשבא לך לבכות בקול ולצרוח ולדפוק ראש בקיר ולשבור דברים.

אז את מחפשת. איפה להתנחל. ככה, כמו שאת. עם עיניים נפוחות, מבולגנת. להשתכר ולעשן ולהירדם אולי לשם שינוי. כי שינה זאת גם מתנה. 

וחוק מרפי. כי חמישי וזה. וזה מובן וברור. 

הספסל למטה קורץ לי. אארח לו חברה כנראה. זה לא זה. אבל אם יתמזל מזלי ולא יהיו שם אנשים, אולי אוכל לבכות קצת לא בשקט. לפחות משהו. 

 

 

מוש החמוד - מה שאת העזת לכתוב, אני לא. לצערי.
לפני 4 שנים
דום משתין עלייך​(אחר) - זו את בספסל?
לפני 4 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י