צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Bigger on the Inside

זו לא אני שרגישה, זה העולם שקהה.
לפני חודשיים. שישי, 20 בספטמבר 2019, בשעה 03:32

דממה. העיניים נפקחות וחושך. מה השעה? בטח לפנות בוקר. לא. 
לא הלכתי למה שלא רציתי. לא תיקשרתי עם העולם. לא שוחחתי איתו. התנתקתי. 

לקראת הערב הסערה שבי שהחלה בצהריים הגיעה לפנות ערב למצב בו היא השתלטה על כל גופי ונפשי,
למרות ההסתייגויות שלי בעניין, לקחתי את הזאנקס שלהם והפלתי עצמי למיטה לשינה עמוקה כדי לעשות ריסטארט.

8 וחצי שעות אחכ... דממה. דממה של ממש!
אפילו הקולות הרועשים נדמו. המחשבות שכעסו וגרמו לי לבכות שעה לפני שנכנעתי לישון.
תוהה.. האם זו פשוט עין הסערה או שהיא באמת חלפה?

 

משחק קטן במחשב, מגולגלת אחת או שתיים וחזרה למיטה.
מחר אסע לבקר את ההורים, עבר יותר מדיי זמן. אולי מה שאני באמת צריכה זה חיבוק של אמא.. עידוד שהכל יהיה בסדר.

 

לפני שחוזרת למיטה, קבלו את אחד הקטעים האהובים עליי..
גם הטעימה הקלאסית וגם הרוק המשובח. יש טוב מה? מושלם לשעה הזו של הלילה..

 

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י