לפני 4 שנים. 1 באוקטובר 2019 בשעה 7:04
מלחמה. כל הזמן אני במלחמה.
קמה בבוקר ותוקעת לעצמי סכין בבטן כי זה יותר מפתיע מבגב.
אני מפחדת, אני מרגישה את רוח הזמן נושקת לי בעורף, ואותך הולך ומתרחק.
אני מפחדת. אני לא יודעת אם לוותר זה הדבר הכי טוב או הכי נורא שאני יכולה לעשות לעצמי.
לוותר זה אומר שקט. לוותר אומר להתחיל להלחם בדחף של לראות איך הוחלפתי וגם פשוט, להחליף.
קשה לי להחליף דברים מיוחדים.
להלחם אומר רעש. להלחם אומר להחזיק את האהבה באיזשהי פינה בלב שתשתולל כדי שיום אחד במקרה הצורך אני אוכל לשלוף אותה מהמגירה.
הפחד הכי גדול הוא לפספס באמת. כי אולי עוד לא פספסנו לגמרי? אולי זה שעדיין זה לא יצא החוצה לגמרי אומר שזה לא סיים להתפספס?
אולי אני אמורה לעשות משהו?
אז אני פסיבית לגמרי בתוך לא להיות מוכנה לוותר.
"לא רציתי להפריע".