אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Black Iris III

לפני 4 שנים. 5 באוקטובר 2019 בשעה 7:49

לא נפרדנו כמו שצריך. היא היתה צריכה לתפוס טיסה ועלתה על מונית עוד לפני שהתעוררתי. כבר דמיינתי בראשי את החיבוק, את החיוך, איזו בדיחה פרטית אחרונה, הבטחה שנשמור על קשר והפעם באמת נתכוון לזה. במקום זה קיבלתי הודעה של "סורי כבר בשדה".
מכל הפרידות הקצרות שיש בטיול, הרגשתי שזו בעלת משמעות. מכל האנשים המיוחדים והמקסימים שפגשתי, משהו אחר עבר בינינו. קליק כזה שאי אפשר לטעות בו. דברים שלא צריכים הסבר. כמו, למשל, אם תגיד למיליון אנשים שאתה צריך את הזמן לבד כדי לנשום - הם יופתעו במקרה הטוב ויעלבו במקרה הרע. היא הזדהתה ברגע, וסיפרה על כל הפעמים שהיא רצתה לברוח ללבד. איך בעבודת הקיץ שלה בקיבוץ היא היתה מסוגלת לשרוד רק בגלל שהיה לה חדר לבד.
היא עלתה איתי על אוטבוסים מלאים בזרים, נכנסה איתי לבניינים סתם כי נראו מגניבים, אכלה איתי במסעדות שלא הבנו את התפריט שלהן, וגם במסעדות בלי תפריט בכלל.
ואז לא יכלתי להגיד לה כלום. אז אני כותבת לה הודעה, ואני טובה בחרא הזה. כי אני טובה בלתמלל את הרגשות שלי, וכשיש לי רגשות כנים וחיוביים זה פשוט מכתב מרגש.
רציתי שהיא תבין מהכתב שאני אוהבת אותה, שאני מעריכה אותה, שהלוואי והיא ידעה כמה היא יפה וחכמה ומיוחדת, אבל שאני גם מבינה למה היא חושבת שהיא לא. מעבר למבינה - מזדהה. ורציתי שהיא תבין שאני מעריכה את הקשר שלנו, שהיא הבן אדם הראשון בטיול הזה שהייתי מוכנה להתמודד עם כל החסרונות שלו, רק כי היה לי כיף בחברה שלה, עד שהחסרונות נראו כמעלות. שאני מעריכה את העצמאיות שלה, ומעריצה את הנחישות שלה. ושאני רוצה להיות חברה טובה שלה.

אבל זה מביך. זה יותר מדי. אני לא אוהבת לחשוף כל כך. אז אני עוצרת את עצמי, מוחקת, משכתבת, מעדנת.

והיא קיבלה הודעה כל כך מעפנה. אבל עדיין אמרה שהיא רוצה לשמור על קשר. ושבניגוד לכל שאר הפעמים שהיא אמרה את זה לטיול - הפעם היא באמת מתכוונת לזה.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י