עדיין קשה לי
סוף סוף הצלחתי לכתוב עליו שיר אחרי חודשים של ניסיונות. בגלל שאף פעם לא יצא לי הייתי בטוחה שברגע שיצא זה יסתדר. ברגע שאני אצליח להרחיק את זה ממני מספיק כדי לכתוב על זה משהו מעניין זה כבר אומר שזה לא נוגע בי כמו פעם. ואז כשלא הרגשתי את הסיפוק שציפיתי להרגיש, חשבתי שכשאנשים ינגנו את זה אני אצא טיפה מהלופ כי אחרי הכל אתה שיר נכתב. אתה שיר שלי. את זה באמת שכמה שהעולם ירצה אי אפשר לקחת לי. כשזה לא קרה, אתמול בעצם, התחלתי לקוות שכשתשמע אותו אני סוף סוף אשתחרר.
אחרי הכל הוא שיר. לא עוד בשר ודם. לא עוד גבר חי, אבל הוא שיר קיים.
אז אני יכולה לשבת איתו קצת לפעמים, והוא בדיוק מה שאני רוצה. אני לא חייבת להגיד את המילים אפילו. אני יכולה לשבת על יד הפסנתר ולנגן את ליבי החוצה ולבכות עד שהקלידים נרטבים באישון לילה כשנשבר לי הזין מלהזדיין עם אחרים ולרצות לברוח לחיבוק שלך אחרי.
פעם היית מבקש ממני לנגן לך.
לא רציתי לבצע מולך יותר מדי. באמת שלא הצלחתי. מאז גיל 6 כבר אין לי תחושה של פחד קהל בגוף וכשניסיתי לשיר או לנגן לך הייתי נתקפת רעד בלתי נשלט והגוף היה בוגד בי.
היה לי חשוב להרשים אותך, אבל לדעתי לא הצלחתי לנגן אפילו חצי יצירה או לשיר שיר מלא.
הרעד היה מתגבר עליי ושנאתי להרגיש כמו כשהייתי קטנה ברסיטלים של הקונסרבטוריון.
פעם לפני כמעט ארבע שנים היה לי מורה להלחנה
באחד הימים כשהבאתי קטע, במקום לתת לי ביקורת עניינית הוא שאל " הבן אדם שזה נכתב עליו, שמע את זה?" הוא עשה כבר את הקטע הזה לאחרים בעבר אז ידעתי שאני צריכה להפנות את גבי לכיתה כדי שהוא יוכל להגיד להם את התשובה שלו(לא) כי הוא מרגיש מלך שהוא יודע להבדיל.
והסתובבתי חזרה ואמרתי שלא
והוא אמר ששומעים, ואני תהיתי לעצמי מה שומעים.
הייתי רק בת 18.
היום אני מבינה ששמעו את כמות הרגש שאצורה שם, כי הבן אדם שהשיר נכתב עליו לא ידע את תוכנו. לא ידע את תוכני. כשאני אוהבת אני רק מסתירה
לקח לי כל כך הרבה זמן להראות
ולפעמים אני תוהה אם פתחת לי את הלב סתם בשביל לקחת אותו
ולפעמים ברגעים כמו עכשיו אני פשוט מקווה שזה היה שיעור ממש ממש ממש חשוב
אבל לא למדתי יותר מדי
רק שאני עדיין יכולה לאהוב
ושכשאני מתרסקת זה עדיין הכי כואב שיכול לכאוב
אם זה שווה את זה?
כלום לא שווה את זה. אבל הייתי עושה את זה שוב. הייתי עושה את זה יותר טוב.
יכל להיות טוב יותר. יכל להיות רע מאוד.
לא חשבתי שיגיע הרגע שבו אני רוצה להתקשר אליו ואין למי
ואני רוצה לחבק אותו ואין את מי
ואני שוב לבד במערכה.
אנסה לכתוב עוד שיר
אולי יצא ממני משהו יפה
אני מקווה שהכל יהיה בסדר.
גם רק חלק יספיק.