לראות זה קצת יותר מדי בשבילי.
לדעת בדיוק מה קורה בחדרי חדרים גומר עליי כל פעם מחדש.
מפחיד אותי לדעת וקשה לי להתמודד עם המציאות או עם חוסר ידיעה.
בכל תחום בחיים
אני מנסה להרוג את הסקרנות לפני שהיא תהרוג את החתול
אבל אני רוצה להסתכל
לפתוח את הפצע ולשחק איתו
להראות לעצמי שהנה אני לא
שווה את זה
ככה זה מרגיש כל הזמן
זה נגמר כשהוא אמר שהוא לא יכול ביחד
והוא צריך לבד
זו לא הייתה אמת, וזה בסדר
פשוט כל כך כואב לי כל הזמן להרגיש שאני לא מספיקה
כי לקח לי זמן והוא היה השולט הראשון שלי ופחדתי מהכל ולא הייתי מסוגלת להגיד כן לכל דבר וגם אם אמרתי זה לא כי רציתי אפילו טיפה זה היה רק כדי שיהיה לו כיף וטוב כי אהבתי אותו
לא מתוך מקום חלש
מתוך רצון כנה לרצות, עד כמה שאפשר היה
ואני מייסרת את עצמי סתם על זה שלקח לי זמן וברגע שהצלחתי להתמסר באמת נשארתי לבד במערכה ולא הספקתי להוכיח
לא הספקתי להוכיח שאני כן מספיקה.
פעם אחת ברכב שלו הוא אמר שכשנגיע הבייתה אכנס לקופסת פלסטיק בינונית בגודלה, זו שבמושב האחורי, והוא ימלא אותה במים ויסגור אותי בפנים.
ניסיתי כל תירוץ אפשרי, אבל נראה לי שהיה ברור שאם הוא באמת מתכוון לזה ופסיכופת, אני איתו.
מן הסתם, הוא צחק.
הייתי שלו. אני עדיין שלו למרות שהוא לא. זה לא פייר.
הייתי רוצה להיות של מישהו אחר. שלי, למשל.
הייתי רוצה להיות מסוגלת לגמור מבלי לדמיין אותו אומר לי לגמור על הזין של אבא ואז להיות עצובה שבוע אחרי זה.
אני רוצה להפסיק להכנס לפה אבל אני רוצה מקום לבדסמ בחיים שלי
אני תוהה אם זו פשוט צורה עמוקה יותר של קשר או עניין מיני
אני עדיין מתגעגעת ללהיות קטנה ואני לא רואה איך זה קורה עם מישהו אחר
אני עדיין דואגת ומתגעגעת
אני עדיין שמחה שטוב לו
הלב שלי עדיין שבור
אז קשה לי שאני לא יכולה לחזור לעוד חיבוק
כי אני ממש ממש צריכה
וזה מעפן ואני חופרת
אבל אלה כאבי גדילה
I hope
