בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Into the wild

But who can remember pain, once it’s over? All that remains of it is a shadow, not in the mind even, in the flesh. Pain marks you, but too deep to see. Out of sight, out of mind.
לפני חודשיים. ראשון, 27 באוקטובר 2019, בשעה 21:29

לפני המון המון זמן, בערך מתי שנכנסתי לכלוב לראשונה, קראתי פה טקסט על לאט.
אני חושבת שאז חיבבתי את הטקסט, אבל לא באמת התחברתי לתוכנו.
כי אני בחורה של מהר.
אין לי יכולת לדחות סיפוקים.
קשה לי להאט את הצד השני, ועוד יותר קשה לי להאט את עצמי.

אבל לאט לאט, התחלתי להבין את הקסם של הלאט.
כמה שלאט, מפתח דברים הרבה יותר חזקים ממהר.
כמה שלאט, גורם לדברים להיות הרבה יותר נחשקים.
כמה שלאט, גורם לי לרצות יותר, גורם לי לכמוה ליותר.
כמה שלאט, הרבה יותר עוטף ממהר.
כמה אני בעצם צריכה לאט.

אז היום אני מחפשת לאט. לא רצה לשום מקום, ולא רוצה שיריצו אותי. רוצה לאט. (לפחות עד שהלאט ימאס לי, ואני אשבור את כל מה שמסביבי בשביל מהר)

אז כן, לאט לאט, התחלתי להבין את הקסם של הלאט. או ש... פשוט הבנתי את החורבן הפוטנציאלי שיש במהר.

broadaxe​(שולט) - לאט לך!
לפני חודשיים
Green eyed girl​(אחרת) - יש לי תחושה שאני אפילו יודעת איפה קראת את זה.
גם לי יש בעיה של דחיית סיפוק ועדיין - לאט עדיף.
לפני חודשיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י