פעם אם הייתם שואלים אותי מה החלום שלי, הייתי עונה שאין לי כאלה.
אין לי כי הגשמתי את כולם.: -)
היום...
אני נמצאת בתקופה שבה אני מתמודדת עם השאלה " מי אני בכלל ומה אני מבקשת לעצמי?"
מאוד התקשיתי למצוא בעצמי את הכנות הנדרשת להגיע לתשובות.
לילות חסרי שינה, משחזרת את המעשים ולאן הם הובילו אותי...
אני לא אוהבת את מי שאני היום.
אני נזכרת במי שפעם הייתי, אנרגטית, שמחה, בליינית, כל זאת תוך כדי שהחזקתי משרה מכובדת למדי, הייתי בנאדם מטורף, אדם מטריף.
מוקפת חברים ומשפחה אוהבת.
אבל... לפני כמה שנים, כאשר התייצבתי מול צומת והחלטתי לבחור בדרך הקלה ביותר שיש, בחרתי שלא להתאמץ.
אותה ההחלטה הביאה אותי לצעוד במסלול שלא הכרתי... והוא היה קל!
מאותו יום, לא היה בי רצון לעשות שום דבר שלא התחשק לי, אפשר לומר ששמתי זין על הכל.
וזה קל.
אז אני פשוט עשיתי מה שבא לי, לא משנה מה ההשלכות... חיה בסרט של עצמי שהכל טוב ואין דאגות.
הדרך הזו הובילה אותי לאבדון.
גירושין, פשיטת רגל, משפחה שאיבדה כליל את האמונה בי.
וחברים שכבר הרבה זמן נוכחים רק באנשי קשר...
כאלה שאני לא זוכרת מתי נפגשנו לאחרונה.
כל התוצאות ההרסניות שצצו להן, בסופו של דבר נפתרו, הצלחתי לצאת כמעט מכל חרא שהבאתי על עצמי...
אבל לא בזכותי!!
אם לא המשפחה מאחורי? רק אלוהים יודע איך זה יכול היה להיגמר.
ובשנים האחרונות הייתי בקשר, שבו לצערי הוא זה שאכל את החרא.
אז כן, הגעתי למסקנה שאני לא אוהבת את מי שאני היום.
לעזאזל, אני אפילו לא זוכרת איזה מוסיקה אני מעדיפה או איזה ז'אנר סרטים.
שכחתי לגמרי מי אני.
שכחתי לזכור מי הייתי ומי שאני מסוגלת להיות באמת.
אז אם תשאלו אותי היום מה החלום שלי?
להיות שוב, טובה לעצמי ולסביבה שלי.
בדיוק כמו שאני יודעת שאני יכולה.
והפעם... עם נסיון רב יותר, וטעם מר שאני לא רוצה לטעום שוב.
מודה ליקום על ששלח לי את המלאכים בדרך, שרק בזכותם הצלחתי להתקיים.
וחולמת... שלא אאכזב שוב אף אחד מהיקרים לי והקרובים ביותר.
