היה יום טוב היום. לא הייתה עבודה, ועדיין קיבלתי שכר. הייתי עם חברים, השלמתי עם חברים. נחתי, למדתי קצת, עשיתי קצת סדר. בערב חברה שלי מהבסיס הרגישה לא טוב, נסעתי אליה, הסעתי אותה לביקור רופא, חיכיתי איתה, חיממתי אותה כשהיא קפאה ובכתה מקור, הסעתי אותה חזור, ישבנו לדבר והיא הכינה לנו תה. גם עשיתי לה משלוח של הפאי שהכנתי. אני אוהבת אותה מאוד, אם יש משהו שבוער בי- זה לעשות הכל עבור אנשים שאני אוהבת. כשמישהו מרגש אותי, אני אתן לו את העולם. יש אנשים שזה מרתיע אותם, יש אנשים שמנצלים את זה, ויש אנשים שמקבלים את זה ומודים. היא אמרה לי תודה המון, ואמרתי לה שאני פשוט שמחה שהכרנו ושיש לי חברה כמוה. לא אשכח לה- את הפעמים שהיא הייתה שם בשבילי, כדוגמת יום הפרידה שנכנסתי לדיכאון עמוק. כשהייתי בתא ולא הצלחתי לחזור היא דיברה איתי ובדקה מה איתי. בערב- התקשרה אליי ואמרה לי שהיא בחזרה אבל הפלאפון על חזק וכל דבר קטן שאתקשר והיא תעצור הכל בשבילי. אין ספור שיחות של ״רק מזכירה שאני אוהבת אותך ואני כאן״. היא נטולת אגו, חברת אמת לחלוטין. היה כיף איתה. מחר אהיה לבד במשרד עם המפקדת שלי, גם זה מאוד נחמד. העבודה עם החברים, הכיף בצבא, הערב הזה עם חברה שלי ושיחת הנפש עם הצחוקים בביתה- השרו בי רוגע לא מוסבר, כאילו עישנתי גוינט ולא נגעתי בדבר. אני מפוקסת, שמחה. תהליכים בדרך. גם אתמול היה נהדר, נפגשתי עם החברה הכי טובה שלי וחברים אחרים. ידיד שלי הרים אותי והלך איתי בידיים שלו והרגשתי כמו נסיכה. היום החברה אמרה שתלך איתי לבר של לסביות בתא. אני חייבת להרגיע את הדחף הזה לאישה. גם אם מדובר במין מזדמן. בכל מקרה קשה לי לסמוך על אחרים כרגע. אני עובדת יותר טוב לבד.
לפני 4 שנים. 9 בנובמבר 2019 בשעה 22:14