נשארתי אתמול עד מאוחר בלימודים.
היו לי כמה מאמרים שהייתי צריכה לעבור עליהם לקראת המעבדה, וגם להכין דו"ח מכין.
יצאתי החוצה לפינת עישון.
הייתי חייבת הפסקה של כמה דקות, לנשום קצת אוויר.
מישהי מהמדור סיוע לסטודנט דיברה שם עם מישהו.
"איך את ככה מכירה את כולם?" אני צוחקת איתה.
"זה התפקיד שלי" היא אומרת לי ואנחנו מתחילות לצחוק ביחד.
הבחור שאיתה מסתכל עליי מוזר.
לאחרונה אנשים מסתכלים עליי מוזר.
אני לא יודעת למה.
"את דמות מוכרת" הוא אומר לי.
"מה זאת אומרת?" אני שואלת אותו.
אני יודעת שרוב הסטדונטים מכירים אותי, אני טיפוס שמאוד קל להתחבר אליו.
"יש עלייך דיבור ****" הוא אומר לי, מוסיף את השם הפרטי שלי.
פאקינג לא דיברתי עם הבנאדם בחיים.
אני מחייכת.
השיחה הופכת להיות מעניינת.
"איזה דיבור?" אני שואלת אותו.
"על איך אין לך אף אחד" הוא עונה לי.
שוב השיחה המייאשת הזאת, אני חושבת לעצמי. עברתי אותה כל כך הרבה פעמים מאז שהתחילה השנה השנייה של הלימודים.
כל אחד שדיברתי איתו שאל אותי את זה.
"אני לא נכנסת לזה עכשיו" אני עונה לו.
"אז את לא שואלת את עצמך את זה?" הוא מחזיר לי.
"שואלת מה?" אני עונה לו.
"למה אין לך אף אחד?" הוא עונה לי "את יפה, את מצחיקה, את חכמה מאוד, את חברותית, את קלילה, את מסוג האנשים שמאירים את החדר איך שהם נכנסים אליו" הוא מוסיף.
"שמעתי על כל הברקסים שדקפת לגברים כאן" הוא ממשיך ומוסיף.
אני מסתכלת עליו בהלם קליל, אבל אני גם מאוד מבודרת מהאומץ שלו לבוא ולהגיד לי את זה.
"אז למה את לבד?" הוא שואל שוב.
האמת שזו שאלה שאני חושבת עלייה הרבה.
אני פשוט עדיין לא מצאתי את המישהו שיגרום לי לרצות איתו משהו מעבר לסקס או מעבר לשיחה פשוטה.
"איך זה להרגיש כל כך סקסית?" הוא שואל אותי.
"אחלה" אני אומרת לו והולכת.
כיף להיות סקסית, אבל בוא נגיד שהרבה זמן לא עשיתי סקס, אני חושבת לעצמי תוך כדי.
