צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

into your arms

במבי...
עיינים מדברות... תמימות מעט
נאיביות ילדותית...
יכולת להתבונן על הכל בנועם שכזה.
במבי חי באגדות.
גם כותבת הבלוג.
אשמח שלא תעירו אותי.
עוד יותר אשמח אם תקרא את האגדה שלי
תקרא בתוכי.
לפני 3 חודשים. 3 בדצמ׳ 2019, 20:32

שאחרי שאת כואבת

אבל ממש ככה טוב

את הולכת הביתה מדדה ומסומנת

מזכירה לעצמך איברים ששכחת שקיימים,

כאלו שלא בטוח  שידעת על קיומם בכלל...

את הולכת לישון  עייפה אחרי מקלחת חמה.

כשאת קמה בבוקר

כל הגוף תפוס וצועק מכאבים, צועק. ממש צועק.

ואת?

את יושבת עם הקפה , מביטה בקיר הלבן

ואומרת לעצמך

זה לא ייאמן 

אבל

אני רוצה את זה שוב.

ושוב.

ושוב.

 

 

 

 

#בחיי_שאני_לא_מאזוכיסטית


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י