סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Bigger on the Inside

זו לא אני שרגישה, זה העולם שקהה.
לפני 4 שנים. 10 בדצמבר 2019 בשעה 15:45

"זה אחד מהימים האלה, הא?"
פנה מאחוריי קול גברי, קולו הסיט את מחשבותיי..
"ממ..-" הנהנתי, "זה כזה בולט?"
לגמתי מהמשקה ועניתי תוך הסבת מבטי לכיוונו.
חיוך קיבל את מבטי.

גבר נאה. חולצה מכופתרת, ג'קט מונח על משענת הכסא, וכוס וויסקי בידו.
"אם זה מנחם אותך, היום הזה כמעט ונגמר"
שמעתי בקולו נימה של בטחון ונימה של בדחנות. חייכתי.
"כן.. תודה לאל.." נאנחתי קלות והורדתי מבטי לכוס,
הנעתי אותה במעגלים קלים, מביטה במשקה נצמד לדפנות.

ככה החיים הרגישו לי באותו יום.
אולי באמת אני נותנת משקל רב מדיי לאירועים מינוריים.
נאנחתי קלות וקרבתי את הכוס אל בין שפתיי.
טעם מתוק חריף העלה בי חמימות, בגרון ועל פניי.

"את רוצה לשתף?" שאל בחיוך, "אומרים שאני ממש טוב בלהקשיב"
ניסיתי לפענח את החיוך שלו ביחס למילים,
האם הוא באמת כזה תמים או שבין המילים מחכה לי הזדמנות לחוויה חדשה?
"אנחנו באים לבר כדי לשכוח, אז מה אתה אומר שנניח למה שהיה, ונתרכז במה שיהיה?"
הבטתי לתוך עיניו תוך ניענוע הכוס, הרמת גבה קלה וחיוך פלרטטני.
מבע פניו סיפק אותי מאוד. לשבריר שנייה נראה שהופתע מההצעה הישירה,
רגע אחכ חיוך מרוצה במיוחד נפרש על פניו. "אז לאן לכוון את הוייז?"....

 

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י