החדר של לונה

הרעש במוח ובגוף בזמן האחרון חזר אלי

איתך הרבה יותר שקט לי באופן כללי

אבל בחודש האחרון אתה יותר עסוק מתמיד

ואני יושבת בצד ומקשקשת בזנב כשאתה מגיע

כשאתה מחבק אותי חיבוק ארוך בשכיבה, הרעש הופך חלש חלש.

המקרה שבו אין לי רעש, לא מתעצבת שאתה עוד מעט הולך, לא חוששת ממה שהולך לקרות ובאמת באמת יש לי שקט - זה כשאתה נרדם אצלי במיטה.

אתה נוחר ואני עוצמת עיניים, בשקע של הכתף שלך, מסניפה את בית השחי שלך והכימיקלים כולם משקיטים לי תשכל ותגוף. 

אני ערה והכל שקט כמו שצריך

עם הנחירות המתוקות שלך אני מרגישה שהעץ הזה מגדל שורשים שמשאירים אותך הפעם אצלי  ואתה רחוק מללכת.. אני יודעת שהפעם יש לנו עוד קצת זמן של יחד

נ.ב

אני יודעת שאתה לא מודה שאתה נוחר. אז איך אתה מסביר את זה שאתה מתעורר מהנחירות של עצמך?