ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Bigger on the Inside

זו לא אני שרגישה, זה העולם שקהה.
לפני 4 שנים. 22 בדצמבר 2019 בשעה 19:38

לפעמים כשאף אחד לא שומע,

הלב שלי מנגן את עצמו בצבעים עזים.

 

טעמים של ימי שלכת

ריחות של לילות אביביים

צלילי החורף, נקישה ורעם

מגע הקיץ, העור החשוף

 

בכל עונה- אהבה

כל רומן של חורף, של אביב

הלב מתרחב כאילו לא התרחב מעולם

כל מגע שפתיים, ליטוף עדין, חיבוק לופת

 

רוצה להתמסר בצבעיי היפים לקנווס זכרי

להתעטף בריחות, להתמזג בטעמים

צלילי גופות נושקים, חובקים, חובטים

 

חושקת ברסיסי צבעים ובועות סבון

הרגעים שבהם אין כלום מלבדך מלבדי

כמהה להסחף עם גלים גבוהים

להביט בחומות קורסות, קרני אור חודרות

וכל העולם- אחר. חדש.

 

שעות דמדומים מזכירות לי סוף עולם

שמיים כתומים, אובך כבד, גוון הסבנטיז

דומה באופן מיוחד לסיוטים שלי.

דווקא בהם אני תמיד מצילה את העולם.

יום אחד אני אציל אותך. באהבה.

 

המלאך על אחת הכתפיים שלי מתלונן וצודק.

אני כבר לא אומרת את זה לאף אחד. יותר מדיי זמן..

למרות שמרגישה ככ הרבה כל הזמן. כלפי דמויות שונות.

 

הרגעים בהם אהבה ותשוקה, פטישים וחשקים

מתערבבים בעוצמה עם הורמונים בלתי נשלטים,

מתפרצים לכל עבר כהתזות צבע שופעות גוונים -

הרגעים האלה... רגעים בהם חשקים יוצרים זכרונות.

 

לפעמים כשאף אחד לא שומע,

הלב שלי מנגן עצמו בצלילים רמים וצבעים עזים.

לפעמים כשאף אחד אינו רואה,

הלב רוצה להעמיק גוונים וליצור גחליליות זרחניות

דווקא איתך, מכולם.. 

 

 

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י