תחושה של רוגע. אין לי מה לכתוב מילים מתאמצות, אני רגועה. פשוט. בביתה של החברה הכי טובה שלי שכרגיל אנחנו מכניסות ביחד הגיון אחת לשנייה. שיחות עמוקות ומדהימות, על סביבה אקולוגית, על החיים, על ג׳אגלינג, על אהבה עצמית ואהבה בכלל, יחסית לאיך שהייתי אני עדיין במצוקה אבל מרגישה שחלקי האחר על ענן, בא לי לעשות יוגה, לנוח, לחייך בלי סיבה.
מהתובנות שלי איתה: צריך להפסיק עם המרדף אחרי הזמן, זה טוב שהזמן עובר כפי שהוא עובר, כך צריך להיות, כך הוא. צריך להבין את עצמנו- להבין את עצמנו של פעם, של עכשיו. להבין שיש סיבה להכל. צריך להיות ביחד מרצון לביחד ולא מפחד להיות לבד. זה טוב לא להיות תלותי באחרים, מי שרוצה יהיה בחיי ומי שלא, לא. גם להכיר אנשים למפגש אחד נפלא זה נהדר. גם נשיקה אחת בלי סיבה אם היא אמיתית היא נהדרת. אנחנו צריכים להסתכל במראה ולא רק לראות את הדברים הרעים אלא גם את הטובים, לקבל את מי שאנחנו- כי לא נהיה אחרים לעולם. זה בסדר לא להיות חלק, וזה בסדר להרגיש שלא מבינים אותך במקום אחד כי במקום אחר זה אחרת.
התובנה הכי גדולה שקיבלתי היא שיש לי אותה לנצח. חברה מדהימה, חיבור מדהים וכנה, ומיוחד. האהבה שלי לאדם ולטבע פורחת איתה, החופשיות פורחת איתה.
הפלתי אותה על המיטה והתכרבלנו, ונישקנו אחת את השנייה בלחי, בצוואר, בכתף. באיזשהו שלב הכלבה שלה הצטרפה, ושמחה כל כך לראותי. לבסוף הנחתי את ראשי עליה, והיא ליטפה אותי בראש ובגב.