בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

צלקות

לפני חודש. 4 בינו׳ 2020, 21:39

אני מדחיקה הכל, מדחיקה את הרגשות שלי, הפחדים, החששות והגעגועים, אני ממירה את הכאב בכלום.

אחת מהפעמים הנדירות בהם אני פשוט לא מרגישה כלום.

יש לי כל כך הרבה יכולת אבל חוסר יכולת מוחלטת לישום היכולת, אתם איתי?

מאסטר רוצה שאהיה שייכת לו, מאסטר מנוסה שאני יודעת שיכול לגרום לי להצליח ובמקביל להיות הכלבה הציתנית המושלמת שאני חולמת להיות.

הוא תמיד היה המאסטר שלי, רק מאחורי הקלעים. הוא מכיר יודע את הנפש שלי, הוא יודע מה אני חושבת ומה אני הולכת לומר גם אם לא אמרתי כלום.

יש לי הרבה נקודות רעות אצלו שאני יודעת שהוא מת לנצל ואני לא יודעת מה אני אמורה להרגיש או לעשות כרגע.

אני באמת מוכנה להיות נשלטת?

האם אני באמת מוכנה לתת את כל כולי לחלוטין?

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י