סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

סחלב

לפני 4 שנים. 10 בינואר 2020 בשעה 10:25

רגע, רק תנו לי להוציא את הויברטור הורוד שלי מתוכי ואני אתכם.

עדיין מעורפלת מעט מהאורגזמה שלפני דקה שאליה הגעתי תוך כדי צפיה בסרטון סקסי במיוחד שבו הגבר בועל בפראות את האישה כשהיא על ארבע ושנראה עליה שהיא די נהנית מהענין ואז מחליף בין החורים בהפתעה. המראה של פניה שמשתנים מרגע אחד מעונג צרוף לכאב איום הפתיע אותי מצד אחד והבהיל אותי מהצד השני.

הפתיע, כי לא זכרתי ששחקניות פורנו מצטיינות כל כך במשחק והבהיל כי ההנאה שחשתי למראה הכאב שלה הזכיר לי בעצם את הכאב שלי. את הזכרון שחשבתי שלעולם הוא לא יצליח לחדור לשם, עד כמה שניסה .

אז לסיפורנו. בכל שנותיי במקום הזה הסכמתי להיות תחת שני אדונים בלבד . הראשון, הוא זה שבעצם הכיר לי את העולם הזה, שכל מה שרצה היה להשביע את רצון הנשלטת הקטנה שלו, תוך כדי זה שהוא מכאיב לה במידה המדויקת המתאימה לה, לא טיפה יותר אפילו. שתשב ליטרלי על הרצפה לידו באירועים ותביט בו בעיניי פאפי תוך כדי שהיא מכשכשת בזנב.

כיבדתי אותו, המון. אפשר להגיד שהיתה מידה לא מבוטלת של הערצה (הדדית) בקשר הזה. 

השני היה ההיפך הגמור. אני חושבת שהמניעים שלו לקשר איתי היו חשודים. יש לי רעיון בקשר לזה אבל אני אשמור אותו לעצמי. הרגשות שלי אליו שטרם נעלמו מונעים בעדי.

למה בעצם אני מספרת את הסיפור הזה? 

כי תוך כדי הצפייה בסרטון נזכרתי בו, בשני. הכאב שחשתי כשהוא ניסה, השתדל מאוד, התאמץ אפילו לחדור לתוכי מאחור, היה כאב, אדיר אמנם, אבל מהול בעונג טהור כשהמוח שלי שלח נחשולים של אנדורפינים  לכל אורך הגוף, שניטרלו את הכאב והשאירו רק את עוויתות ההנאה מרעידות את גופי.

ואני אומרת ניסה, השתדל, התאמץ רק בגלל שהכלי שלי שניסה לחדור לתוכי היה (עדיין כנראה) עבה ורחב מעבר לממוצע.

מתגעגעת לשניהם.

מתגעגעת אלי, לאישה שהייתי תחתם.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י