לפני 4 שנים. 11 בינואר 2020 בשעה 21:14
ימים כאלה שבהם אני מוכנה להקשיב רק לגוף שלי.
הישרדות.
אז אני מקשיבה לקצב הלב, אני משחררת את עצמי למען יצר יותר קדום ואישכשהו, זה הגיוני לחלוטין.
באתי בהתחלה לרשום שזה היה יום קשה וכמה הכל מתפרק או התפרק לפחות אבל זהו, שלא. החיים פשוט קורים וצצות בעיות קושי הוא חלק בלתי נפרד וכמעט באלי לאחל, שלא יעבור לעולם.
תוכנתנו ככה;
להיות תחת לחץ
כדי שבסוף נוכל לנשום.
*תוצר מוזר אחרי קצת תרפיה באומנות עם עצמי