בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני ואני ואני ואני ....

שמח פה ושמח שם
לפני 4 שנים. 30 בינואר 2020 בשעה 22:43

הכי היא אהבה כששמעה אותו נכנס לבית

היא הייתה מסוגלת לחייך מזה לגמרי

חיוך שחוצה את הפנים וחושף את השיניים 

היא ידעה שתוך שניה או שתיים הוא יגיע לחדר, יעמוד מאחוריה, יחבק אותה וישקיע את הפנים בשיער שלה.

נוגע לא נוגע בעורף.

היא נרעדה בשמחה כשחשבה על המעיכה שתבוא אחר כך.

זה לא שינה לה אם זה קיץ או חורף אבל בינה לבינה היא החליטה שהיא מעדיפה את החורף. זה היה מתוק יותר בחורף.

היא גם חייכה לעצמה שהרגישה אותו מתקשה מעט, במכנסיים. היא ידעה שהוא שלה.

הוא שלה.

היא הייתה מסתובבת ומחבקת אותו חזרה רואה את העיניים שלו מצועפות בעונג, את הנחיריים רוטטים, את החיוך מפציע על הפנים העיפות. היא הכי אוהבת את זה גם היום.

 

ככה את צריכה!

שרף אורנים​(אחר) - מזדהה עם כל מילה
לפני 4 שנים
מפית​(אחר) - תודה
לפני 4 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י