חתול מעורר

ערן צור

ערן צור מלווה אותי מגיל צעיר. כרמלה-גרוס-וגנר היה אחד הדיסקים הראשונים שרכשתי באוזן השלישית וחרשתי עליו עוד ועוד ועוד. הייתי מעריצה נאמנה ובחלוף הזמן כשהכרתי את מי שהפך להיות בעלי, זה היה אחד המכנים המשותפים בינינו.
"לילות של ירח מלא"  ליווה אותנו בחתונה הראשונה ו"תמונה אימפרסיוניסטית" בחתונה השניה.
אין ספור הופעות, קטנות ואינטימיות בעיקר ולפני כמעט חמש שנים, אחרי שהתגרשנו כבר, עדיין הלכנו יחד לאחת ההופעות הכי מרגשות שראיתי בחיי באולם של חוות הברון בזכרון יעקב.
בכינו כמובן. מנסים להאחז בשביב תקווה שאולי עוד נחזור אבל השבר בינינו רק הלך וגדל.
ערן צור בהחלט היה "שלנו".

חולפות להם השנים, מי שהיה בעלי כבר מצא לו מישהי אחרת להקדיש לה את השירים שהיו שלנו, ואני למשמע השירים מזילה דמעה בסתר. לא מספרת לבני זוג עד כמה הנושא רגיש ומכאיב.

===

"יש הופעה בהיכל התרבות של ערן צור מארח את אביב גאג', להזמין לנו כרטיסים?" הנוכחי שואל.
רגע של צמרמורת במעלה הגב וכמובן תשובה חיובית.
הערב המיוחל מגיע והכל נגדינו - עינייני ילדים, מזג אויר נוראי שמעכב את הדרך משמעותית והחניונים באזור כבר מלאים וסגורים. הנוכחי עם פיוז קצר (יותר ממני!) כבר שוקל לוותר ולחזור הביתה.
אני מתכנסת בעצמי, בדממה, וחושבת שאולי עדיף כי לא בטוחה שאעמוד במעמסה.
בסוף מסתדרים ובריצה מגיעים בדקה ה90. מתיישבים באולם והינה מתחילים.
ערן צור עולה לבמה, קטנטן מהרגיל, ומתחיל בקולו בליווי גיטרות חזקות להרעים.
שיר אחרי שיר מהלהיטים האחרונים שפחות אליי מדברים ובכל זאת, האזכור של האובדן האישי שלו לאחרונה מצליח לגעת בי בצורה מכאיבה.
גאג' מצטרף וביחד מבצעים שירים של אלג'יר, שלי לא מוכרים, למעט ביצוע לשיר של גבריאל בלאחסן שגם לו ניתן אצלי מקום של כבוד באחד הפלייליסטים השמורים.
והדמעות חונקות, נלחמת בהם קשות שלא יצאו, שהנוכחי לא יראה, זה נטו שלי. לא רוצה מילה טובה, לא נחמה, לא חיבוק.
רוצה פשוט לכאוב,
את הכאב האישי שלי,
ומרגישה הזדהות עצומה לכאב הבלתי נסבל שערן צור נכנע לו על הבמה.
הסתיימה ההופעה וכבד לי על הלב, מאוד.
"בוא נקפוץ לדאנג'ן, יש את הליין של סדום ודיברתי עם חברה טובה שמגיעה לשם הערב, שאולי נפגש".
תאמת, חששתי שיהיה עמוס ודחוס ורועש ומבאס כמו בפעם האחרונה שהייתי בליין הזה לפני יותר מ4 חוודשים.
אבל לא, היה מלא בצורה נעימה, המוזיקה ברקע נהדרת וכרגיל הרבה פרצופים מוכרים.
והינה היא, במקומה הרגיל, מוקפת מחזרים. צריכה לפלס לי דרך אליה דרכם בשביל חיבוק עוטף רך ונעים. שמה את ראשי על החזה העצום ומקנאת בחיוך על מי שיזכה להנות ממנו (רואה בזוית עיניי כמה מבטים חומדים).
עושה סיבוב לפינת עישון וכשחוזרת אליה, שוב צריכה להדחף בין כל אותם מחזרים. הגברת בהחלט מחוזרת, ותאמת - לא מפתיע. גם הנוכחי שלי ציין שהיא מקסימה עם אנרגיות חיוביות.
הביקור בסדום והמפגש עם החברה עשה טוב לסיים ערב שכה הציף אותי.
בדרך הביתה מהרהרת לי : מתי ועם מי אלך להופעה הבאה....