אתמול ידידה אמרה לי משהו שכול כך נכון שהחלטתי לאמץ "נצח לא נמצא באורך הזמן אלא ברוחב הרגע..." שזה לא כמה רחוק הולכים או כמה זמן ביחד אלא ברוחב בעומק של הרגע בחיבור .
זה יכול להיות האקט הכי שיגרתי כמו להחזיק ידיים אבל בגלל עומק הרגש זה רגע ניצחי וקסום ולא חייב לפרוץ גבול כדי להנות ממנו.
אנחנו חושבים כול הזמן על הנצח לחיות לנצח לחיות לרחוק אבל מה שווה נצח מה שווה הזמן אם אין לו עומק או מרחב.
לכן לדעתי גם ברגעים גנובים קצרים אם יש שם עומק יש בהם אושר אמיתי וקסום מה זה משנה שזה קצר?
אפילו רומן של יום עם העומק הנכון הוא זיכרון לנצח.
ואז אין צורך בריגוש החדש, בפריצת הגבולות, באקסטרים.... אם אתם מוצאים עצמיכם רודפים כול הזמן אחרי החדש זה בגלל שהישן לא היה עמוק לא היה רחב . ולכן נגמר מהר שם הנצח לא קיים אבל אם יש חיבור אם יש עומק ורגש אז הנצח הרגע הוא רחב ומספק ואין צורך לרדוף אחרי הדבר הבא...
הרגע שלי היה עם אחת שאפילו שנפגשנו רק פעם אחת זה היה מספיק שהפכה למיתולוגית שלי.
היא הייתה מבוגרת ממני בשלה אישה בכול רמ"ח איברייה דיברנו כאן באתר והיה ברור שיש לה חוסר . מהרגע הראשון היה לנו קליק אותה צורת מחשבה אותו צורך מיני ריגשי ותשוקתי.
הוקסמתי מהשיחות שלנו וכמעט 18 שעות ברצף דיברנו ללא הפסקה. לא היה חשוב לנו המראה אפילו לא חשבנו לשתף תמונות החיבור היה עמוק כול כך... קבענו להיפגש יום למחרת היא באה אלי לבושה רק מעיל היינו ביחד שעתיים קסומות אבל הייתה חייבות ללכת לחזור לפני שהחוקי יגלה...
הבעיה הייתה שאחרי זה היא נעלמה לי כי אמרה שזה היה החיבור הכי חזק ועמוק שהיה לה אבל היה לה קשה הפרש הגילאים כי אני שחשבה לעזוב את בעלה בשבילו ולכן לא יכולה להמשיך את הקשר.
ומאז היא האחת המיתולוגיות שלי והרגע הקצר הזה איתה הרגיש כמו קשר של שנים ....
שתפו על הרגעים הניצחיים שלכם? על מתי שהנצח היה לרוחב?
