היום התחיל בחיוך של המלכה שלי, שגרם לי לחייך ולחשוב כמה היא יפה. הוא נגמר בשירה המופלאה שלה, בקסם האדיר, וקצת אחרי- בנשיקה שלה אחרי שהיא ליטפה את פניי בעוד אני על הברכיים, מסתכלת עליה. היא אמרה לי, ״את הגורה הכי טובה שלי״, שזה מצחיק, כי ביומיים האחרונים, כולל עכשיו, אני מרגישה הפוך מטובה. ואילו בשבריר השנייה איתה, האמנתי לה שאני הגורה הכי טובה שלה, ושמגיע לי התואר הזה. שמחתי לקבל אותו כאילו אני אמורה.
ביומיים האחרונים הייתי מאוד אבודה, ואף נאבדתי יותר ושיחררתי מהמושכות שלי, לכיוון של וויתור. לא ראיתי סיבה, לא היו בי הכוחות, וחלק גדול בי עדיין מערער ביכולת שלי לעשות את מה שאני רוצה. כשהיא בדמיוני מושכת אותי מהקולר או מהחולצה קרוב אליה, ובלב שלי היא נותנת בי כוחות להיות הגורה הכי טובה שלה באמת. אני רוצה לתת למלכה שלי סיבות להתגאות בי, מעבר לדברים בסיסיים שיש בי, שחיוניים לי. אני רוצה להיות הגורה הכי טובה, ומוצלחת, ומאוזנת. קשה לי להשאר מאוזנת. אבל לפחות אשתדל להיות טובה קצת יותר. (כשאצא ממצב הרוח הזה).
בין לבין, הגעתי לפני תחילת המופע לאולם וישבתי ליד המלך. היה לי כיף לדבר איתו, והיה מצחיק. הרגשתי מאוד נינוחה, והרגשתי שאני רוצה להמשיך את השיחה. אני מחכה לפעמים הבאות שנדבר.
