שעה קלה אחרי שדרשה ממני להתגלח, אני עומד במקלחת.
המים החמים זורמים על הפנים, נעים לי.
אני מעביר את הסכין על הפנים, חושב עליה, אומר שוב ושוב "גבירתי" ומחייך.
לא התגלחתי בשבוע האחרון, לא מצאתי טיעון טוב מספיק, או במילים אחרות –הפנים עוד לא גרדו מספיק על מנת להכריח אותי להתגלח.
להתגלח זו אחת הפעולות הפחות חביבות עלי, סכין, מכונה, סכין-מכונה, ניסיתי הכל.
אין המצאה של גי'לט או פיליפס שלא עברה על הפנים שלי.
בפרסומות זה תמיד נראה כ"כ נעים וכיף, אבל במציאות אני פשוט לא נהנה מהגילוח.
נהנה עוד פחות אח"כ.
מצד שני, אני דובון שעיר כ"כ שאם עומדים מספיק קרוב אלי- אפשר לשמוע את שיער הפנים שלי צומח.
הפעמים היחידות בהן נהניתי מגילוח היו כאשר התגלחתי לפני שפגשתי אותה.
כשהרגשתי שהגילוח הוא חלק מתהליך "טהרה" לכבודה.
השבוע האחרון היה קשה, מאוד.
מחשבות, פוסט מורטם, עצב, ריק, דמעות.
הקושי הגדול ביותר עבורי היה יום קודם, כאשר קראתי לה בשמה.
שלא יהיו טעויות, שמה יפה והולך לפניה.
אני אוהב את שמה.
אבל לקרא לה בשמה היה כואב, שורף ושורף.
לא קרוב לכבוד, ליראה ולהערצה שבאה לידי ביטוי בתואר "גבירתי" .
