צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

על כיפה אדומה וחיות אחרות

מסע לגילוי הקצוות, השליטה, ההתמסרות והכאב.
לפני חודשיים. 26 במרץ 2020, 10:34

אולי בגלל שקשה לי לשמוע את המחשבות שלי בתוך בית עם עוד 3 אנשים 24/7

אני מרגישה שאני צריכה לכתוב אותן.

 

שיחות בוקר עם הדוב על אורגזמות,

על האורגזמות שלי.

זה גרם לי להרהר בהן קצת.

דוב: את מגיעה כמעט עד הקצה, 8.5 כזה ואז הולכת אחורה ל-6 ואז שוב,

ככה לאיזה זמן מתמשך

וזה לפעמים מתסכל אותך, כי את כבר רוצה להגיע לקצה ממש

אבל ככל שזה מתמשך יותר ונבנה, ככה בסוף היא חזקה ועוצמתית יותר ועמוקה.

 

כן, זה נכון.

יש לי חולשה לבילדאפים

לבנות, למשוך, לעלות לאט לאט לקצה

לבדוק את הקצה עוד קצת.

 

וכבר יומיים שמחזיקים אותי על הקצה.

ואני מהרהרת אם אני אוהבת את זה או סובלת מזה.

כנראה ששתי התשובות נכונות

 

כשהתחלנו לדבר על בדסמ לפני חודשיים,

ניסיתי לדלות זכרונות עבר מימים אחרים,

שהייתי רווקה וצעירה ובדקתי כל מיני גבולות.

וכל הזמן קפצה לי סצינה מאוד מאוד ספציפית

זה היה האקס המיתולוגי, אסי, אחד מהטופ 3 שלי (אולי אפילו הטופ וואן)

אני שוכבת על הרצפה על הבטן

מתפתלת

והוא מושך לי את האורגזמה

אני לא זוכרת לפרטי פרטים

אבל אני זוכרת את האורגזמה הזו

ואם אני זוכרת אותה כנראה שהיא הייתה משהו חזק

וזה גורם לי להבין תובנות על עצמי שלקח לי הרבה שנים להבין.

 

ומחשבה אחרונה בחפירה,

ניסיתי להקביל את האורגזמות להשפעות סמים

נגיד MD זה היי מושלם וכיף, אבל אתה תמיד יודע למה לצפות ואיך זה יהיה.

LSD לעומת זאת,

אף פעם לא צפוי, כל פעם היא אחרת, בחוויה ובעוצמות.

מסע אל הלא נודע של המיינד.

נראה לי שהאורגזמות שלי הן LSD

מסע אל הלא נודע של הגוף.

 

וקחו לסיכום את טרק האורגזמה שלי, נבנה ונבנה.

מומלץ בחדר חשוך, עם ג'וינט ועינים עצומות

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י