שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

גם מתוקים הם סוג של נחמה

הגעתי הביתה ואני כאן כדי לספר לעצמי על הדרך.
לפני 4 שנים. 13 באפריל 2020 בשעה 23:05

להגיע אליו אחרי יום בו הייתי כל כך דומיננטית, להוריד את הבגדים ואת המגננות, לחכות מחוץ לדלת, הוא יפתח, יחייך וימשוך אותי אליו ויחבק, ילטף יגונן. 

הוא יודע שלפעמים אני פשוט צריכה להיות הכי קטנה ומוגנת, שקצת התעייפתי מכל התדמית הזאת שאני מתחזקת.

שלפעמים להעמיד אותי על הברכיים, להרים לי את הראש, להתבונן לי בעיניים מבלי לדבר לפשק לי את השפתיים ולהשתין לתוכי, זה הדבר שהכי יאפס אותי.

לפעמים לקשור לי את הידיים והרגליים ולחפור בתוכי עד שאני אני אשפריץ מבלי לשלוט בעצמי ובסיטואציה זה בדיוק מה שהכי נכון לי. 

לפעמים להשכיב אותי על הברכיים שלו, להפשיל לי את התחתונים ולהאדים אותי זה בדיוק מה שאני צריכה. 

לפעמים, אני צריכה לשכב ושהוא מהדק את האחיזה שלו על הגרון שלי מתבונן לי עמוק בעיניים עד שאני מתערפלת. 

לפעמים הוא צריך לחפור לי בנפש, באיך אני מרגישה ומה אני חושבת ומה עובר עלי. 

לפעמים אני רק צריכה להיות עירומה, להתחפר לו בשקע של הצוואר, שהוא ילטף אותי וילחש לי מילות אהבה. 

ולפעמים אני צריכה הכל כלול מההתחלה ועד הסוף שאני לא אזכור כמה בודד לי להיות עם עצמי. 

איזה לילה שיט! 

 

Oyster​(נשלטת){fiheat} - מדוייק!
לפני 4 שנים
נימפומניה ריגשית​(שולטת){מצרפתמקרים} - הניק????? הקיצור???? פיפייייי!
לפני 4 שנים
בייבי שארק - תודה, זה גם ממש הצחיק אותי וגם אותו 🤭
לפני 4 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י