לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

שאלות ואז עוד שאלות

תיאורים של השפרצות, התחבטויות, חוסרים, קשיים ונסיון נואש ובלתי אפשרי להסביר את המוזר מכל, אנושיות.
לפני 5 חודשים. 18 באפר׳ 2020, 10:11

אני לא יודע לאן הדבר הזה יתקדם ואם אני אהיה קונסיסטנטי איתו.

תמיד אהבתי לחשוב על נגזרות של השאלה הגדולה מכל שהיא מה זה אומר להיות בן/בת אדם ובפרט על שאלת משמעותו של האחר (אדם אחר). איך האחר משפיע על עולמנו ובאיזה אופנים הוא מעצב אותו. אחת הדוגמאות המרתקות והמלמדות בהקשר זה היא יחסי שליטה. בעיניי זו מעין נקודת קצה מרתקת של ההתנהגות האנושית ביחס אל האחר. אני רוצה לנסות בפרקים הבאים להשתמש באופני ההבנה של האחר אליהם נחשפתי במהלך השנים כדי להבין טוב יותר את משמעות יחסי השליטה וגם ההפך דרך יחסי השליטה להבין טוב יותר את משמעותו של האחר.  בנוסף לזה בא לי גם לכתוב שירים שדומים ברוחם לנכתב. לא רק לחשוב על הדברים אלא גם לעצב אותם מתוך החוויה באופן יותר ישיר כשיר, אז אני אשתדל לסיים בשיר.

 

נתחיל..

 

ראשית כל יחסי שליטה מתקיימים בין באדם לבין אדם אחר, או "אחר". לכן הבירור שלנו צריך להתחיל משאלות כמו: מהו האחר בשבילי, מה המשמעות של היות האחר חלק מעולמי ומה ההבדל בינו לבין אובייקטים דוממים אליהם אני נחשף. שאלות מסוג זה הן "שאלות גדולות". (יש משהו מצחיק לגבי שאלות גדולות, אם מוצאים לאחת כזו תשובה מוסכמת הרי שהיא לא הייתה שאלה גדולה מלכתחילה, כי שאלה גדולה זו שאלה שלא תהיה לה לעולם תשובה מוסכמת.) כמו כל השאלות הגדולות גישות שונות לשאלות הללו מילאו הרבה ספרים. מתוכם ומתוך הידע המוגבל שלי בהם, בחרתי להתמקד בפרספקטיבה מסוימת (סארטר, "המבט") שנראתה לי המתאימה ביותר לחקירתנו. 

ראשית כל, תשובה חלקית לפחות לשאלה מהו האפיון המהותי של האחר, הדבר שמבדיל בינו לבין שולחן הכתיבה שלי, היא שהאחר מתאפיין בכך שהוא נתפס אצלי כיוצר של העולם סביבו באופן עצמאי ובלתי נגיש לי (את העצמים סביבו ולעתים אותי), זאת בניגוד לשולחן הכתיבה, שאינו נתפס אצלי כבעל התכונה הזאת. אם כך מהי ממשמעות היותו של האחר בעולמנו.

 

כשאדם נמצא לבד, הוא במובן מסוים האדון הבלתי מעורער של עולמו, הוא תופס אותו מהפרספקטיבה שלו והיא היחידה שקיימת. אין אף אובייקט שיוצר את העולם סביבו באופן עצמאי ומסתורי. כך, העולם נהיר וברור במובן מסוים, בלי חלקים מסתוריים אליהם אין לאדם גישה. אך כשאחר חודר אל תוך הממלכה הזאת, דברים משתנים בפתאומיות.

העולם שלי כשהאחר חודר אליו, יוצא במובן מסוים מחזקתי הבלעדית, הוא "נשאב" ממני אל האחר, שיוצר אותו בתודעתו (או במוחו אם אתם מעדיפים) באופן מסתורי. קרע או חור שחור כזה, שומט את הקרקע מתחת לרגליים של העולם שהיה כולו בחזקתו שלי עד שהאחר נכנס אליו והוסיף לו את הפרספקטיבה שלו. איבוד השליטה והקרע בעולם נהיים בלי נסבלים ומעין איום שמחייבנו לנקוט פעולה ולתקן את החור השחור שנפער בעולם.

הדבק שסותם את אותו חור שחור, שמחזיר את העולם לידיי שלי הוא ביצוע אובייקטיביזציה של האחר. כדי שהחור בעולמי, דרכו הוא נשאב ממני החוצה בלי שליטה, יהיה נסבל יותר, האדם מבצע אובייקטיביזציה של האחר ומפסיק לראות בו סוכן עצמאי שיוצר את העולם סביבו באופן מסתורי שאינו נגיש לו. האדם שהאחר חודר לעולמו אם כן, נע בין שני קטבים באופן דינמי ולא בינארי. הקוטב האחד הוא לתפוס את העולם כחומק מבין ידיי בעקבות הימצאות האחר בו והשני הוא לעשות אובייקטיביזציה לאחר כך שאינו נתפס יותר כיוצר עצמאי של העולם וממילא האיום מתפוגג.  

 

נבחון כעת דרך תובנות אלו חלק ממשמעותן של יחסי השליטה:

 

נראה כי ביחסי שליטה הדינמיות של הקטבים שהזכרנו מתמתנת. השולטת נמצאת במצב קבוע פחות או יותר של אובייקטיביזציה של הנשלטת והנשלטת נותנת לעולמה להתרסק אל החור אותו יוצרת האלה שלה, השולטת. היא לא מנסה לקחת עליו שליטה ולסגור את ה"חור" בעולמה. תחת תחזוקה מתמדת על ידי פרקטיקות שליטה שונות, נשמרים הקטבים הללו. כך, הדינמיקה שמלווה בדרך כלל את הימצאות באחר בעולמנו (דינמיקה של "חור בעולם" ואובייקטיביזציה מתקנת וחוזר חלילה) מפנה את מקומה לקטבים נוקשים וברורים יחסית. באי-דינמיקה זאת, צד אחד נמצא לקראת קצה הרצף בין שני הקטבים ומבצע אובייקטיביזציה לאחר, אולי תחת גבולות גזרה קבועים מראש, והצד השני נשמר פחות או יותר כאובייקט. אם כך, במקום שתהיה התחלפות דינמית בין הקטבים כפי שראינו במקרה הקלאסי, במסגרת יחסי השליטה הדינמיקה מצטמצמת והמיקום של האדם על הסקאלה נשאר די סטטי. 

אך זה רחוק מלהיות דין וחשבון ממצה של יחסי שליטה. נצטרך קודם להצדיק את העמדה לפיה הפרקטיקות של השליטה אכן מיועדות לאובייקטיביזציה ולשימור סטטיות על הסקאלה. הדבר שנרצה לברר מיד אחר כך הוא מה מניע את השולטת והנשלטת לרצות (האם לרצות היא המילה?) לשמור על הסטטיות של הקטבים הללו. אני לא יודע לאן שאלות אלו יובילו אותנו. כאילו, אני מנסה למצוא מתודה שתאפשר לי לגשת לניתוח של יחסי שליטה בלי ליפול לקטנות מעצבנות כמו לא להכליל מספיק. הרי זה עולם גדול ומורכב ויש אינספור דרכים לראות אותו. כמובן שנצטרך לפשט אותו קצת במידה זו או אחרת אבל אסור שזה יגרום לכך שהוא יתרוקן מתוכן. אם נמצא דרך יעילה לחשוב על שליטה (כבר יש לי רעיון) ואם נצליח להסביר את השאלות למעלה, שאלות נוספות שיעניינו אותנו הם מהסגנון של: מהו היחס בין יחסי שליטה ומיניות והאם מערכת יחסים וונילית היא ביטוי פושר למערכת יחסים של שליטה או שהם אולי מטיב אחר לגמרי ועוד. 

מקווה שהמשך ושיר יבואו...

 

 

 

 

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י