יצא לי לחשוב על המונח הזה. במובן של שליטה, והוא מתקשר גם אליי מול עצמי- אני אחראית לחיים שלי. המצב עכשיו מבאס וקשה, אבל אני אחראית להשאר חיובית ולנוח השבוע. לנוח משמע גם להיות פחות כאן, דבר שאני מתקשה לעשות בימים האחרונים לאחר שבוע שנחתי יותר מדי, ומשעמם לי. אני שונאת לישון ולהיות בחוסר מעש. האחריות הזו מחזקת מצד אחד ומצד שני מחלישה, כפי שכתבתי- אני מרגישה דיי גיבורה על שאני על הרגליים, כמעט. מנגד אני מרגישה שיותר מדי מעמיס עליי. לא מצליחה לחשוב על דברים שצריך, מתקשה להשתחרר ולהתרכז בדברים, רואה יותר מדי טלוויזיה כדי להתנתק, כל רעש בסביבה שלי מפריע להתנתקות שאני יוצרת וגורם לי להרגיש את הכאב בזה מחדש. ממחר אני רוצה לנוח כמו שצריך, וגם לא לדבר על הכאב. לשכנע את עצמי שהוא לא קיים. אני בן אדם אחראי, עם המון שכל, מצד שני הייתי רוצה להמשיך להתנתק. ואולי בצורה אחרת, להיות ילדה, ללא כל אחריות.
לפני 4 שנים. 24 באפריל 2020 בשעה 17:07
