דיירת משנה - חלק שני / Grey / Green

בן אמר "אני *מאוכזב* ממך" ונתן לי עוד מכה עם המאוכזב. בכיתי והוא המשיך לתת לי מכות, מכה אחרי מכה, כל אחת יותר כואבת. אדי הדליק סיגריה. בן נתן עוד מכה, עוד אחת, עוד אחת, דוחף אותי יותר ויותר עמוק לתוך הברך שלו. אחרי כמה רגעים הוא הפסיק ואדי אמר, "טוב, תורי", ואני פשוט קמתי והלכתי מהר ונשכבתי על הברך שלו, כי רציתי לגמור עם זה כמה שיותר מהר אבל גם כי הייתי סקרנית לגבי ההבדל בין המכות שלהם.

דיירת משנה - חלק ראשון / Grey / Green

בן ואדי נראו משועשעים. הם צחקו עם גידי מהמכולת, אבל כשהם ראו אותי הם השתתקו וזה הביך אותי. לא היו עגלות במקום הרגיל של העגלות. העיתונים, שתמיד היו בתוך עגלה אחת, נחו על הדלפק. אדי ובן וגידי ראו שאני מסתכלת על האין עגלות, וגידי אמר "כן, מותק, עגלות בתיקון". בן אמר, "לא נורא. יש לנו עגלה," והם הסתכלו עלי.

חשמל ומי גשם / Grey / Green

אני אוהב להכאיב לך בבית הזה. יש בו חמימות תל אביבית בימים גשומים. אין בו אח, אבל המזגן מזרים אוויר חם לחדר הגדול – זה שצורתו כצורת כדור אקדח, ווילונות כבדים מכסים את החלונות הגבוהים שלו.

התחלות חמות / Grey / Green

היה יום חם, והרוח הזאת החמה הרגיעה והלהיבה הכל בתוכי, הכל בו זמנית, ומראה העיר דרך החלון היה מספק ומתסכל גם יחד. הוא נסע למקומות קרים יותר, ובלילה האחרון חייך אלי חיוך נבזי באמת, כזה שבתוכו צפונה האמירה: "את אוהבת אותי עכשיו, אבל עוד תקללי אותי מחר בבוקר".

החיים משעממים / Grey / Green

הוא מתנשף ומחבק אותה ואז שואל אותה, בין שריטה ללטיפה, "את חושבת שאנחנו משעממים?"

אוקי, אסור, יופי / Grey / Green

אמילי רוכנת מעל שולחן המחשב. היא יודעת שאסור, אבל היא שם בכל זאת, מקלידה באצבע אחת על המקשים, מרפק היד השניה רכון על השולחן. "האדון שלי", היא כותבת, "לא מרשה לי להשתמש במחשב בלי פיקוח"...

ארבעה שירים הבוקעים מרדיו דמיוני / Grey / Green

היא מחייכת. שקטה, שלווה ומאזינה לרחש העולה מרדיו מרוחק או דמיוני. היא משרטטת קו בציפורניה על חזהו החשוף. זכר חולצתו מתפגר בפינת החדר והיא, ידה האחת עוד אוחזת בכוס היין, השניה ספונה מתחת לראשה, משתעשעת בו...