לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

מלכות - בשפחות

הסשן הראשון של האלה קאלי מאא / Kali Maa​(נשלטת)

במעלית, עבדי מנשק אותי. הוא גבוה ממני. הוא אוחז אותי כמו גבר. כל עניין השליטה פה מופרך. החדר נפתח, ואני מורידה את עבדי לרצפה. עדיין יש לו יותר מדי נוכחות. אני מורידה את הסוודר ואת הג'ינס שמעל למחוך, ומתנחמת במראה. אני מהממת. הציצים שלי נשפכים מעל המחוך. המותניים מידה 36 שלי מודגשים. עדיין אין לי שמץ איך אני הולכת להיות דומית.

חיוך / פיתוי מתוק...​(מתחלפת)

פתחתי את הדלת. היא הייתה יפה. היא הייתה שלי. השפחה שלי. חיבקתי אותה חיבוק חם ואוהב ונשקתי לה על מצחה. היא התבוננה בחלל החדר, יודעת שהיא הולכת לפגוש היום את הכלב שלי.

סימנים של אש / דולי .​(שולטת)

הוא ראה את היד החבושה שלי והבחנתי בזיק של דאגה חולף בעיניו. "מה קרה? נפצעת?"
חייכתי את החיוך המפורסם שלי, חיוך שמעוות את קצות השפתיים, מגלה שיניים, אבל לא מגיע לעיניים. "כן, נפצעתי. ובגללך!"
"בגללי?! איך?!"
"בגלל שלא פינית את הזבל, נעקצתי". החיוך השטני שלי הפך לצחוק. "אבל אל תדאג. גם אתה עוד תיעקץ"...

התמחות (1) / קובי

כמתמחה, העבודה שלי הייתה עינוי אחד, ארוך ומתמשך. מיותר לציין שעבדכם הנאמן נשאר במשרד לא פעם עד חצות ועד בכלל בכדי למלא את מכסת העבודה הבלתי-הגיונית שמוטלת באופן טבעי על אנשים חסרי מעמד. לשמחתי, תמי, רואת החשבון של החברה וזו שקיבלה אותי לתפקיד, לא התרגשה אם התעכבתי או אם היו לי שאלות שונות ומשונות. הגישה שלה אלי הייתה, תמיד, עניינית. אך לאחר מספר שבועות של התמחות, תמי החלה לבקר אותי כמעט על בסיס יומי, ובדרך כלל, בשעה שבה המקום כבר התרוקן ממרבית יושביו.

מלכה מרשעת (2) / מיתוסית​(שולטת)

אני הולכת ברחוב הסואן, עקביי מתקתקים על המדרכה הבקועה ועל האספלט הקרוע, עד שלבסוף אני עוצרת מול בניין אפור, צדדי ושקט. כפי שתודרכתי, אני עולה לקומה הרביעית, נכנסת, וניגשת לפקידת הקבלה: "שלום, באתי לעיסוי אצל איתמר". היא מפנה אותי לחדר 201. מתוחה כקפיץ, אני ממתינה ליד הדלת שלו, תוהה אם להמשיך או לברוח. לבסוף, אני אוזרת אומץ. מה שיהיה, יהיה.

מלכה מרשעת (1) / מיתוסית​(שולטת)

נכנסתי לאינטרנט, ואז לרשימת האתרים האחרונים שבהם הייתי. האתר לפני אחרון, בו גלשתי אתמול, היה זה שחיפשתי. הקשתי על הקישור ונכנסתי לאתר המבוקש, "הכלוב". הכנסתי את שם המשתמש שלי ואת הסיסמה. ל"מלכה מרשעת" היו ארבע-עשרה הודעות. פתחתי את ההודעה הראשונה: "מלכתי היקרה. אני בן 31...". סגרתי אותה. בפירוש ציינתי שאני מעוניינת בגברים בטווח הגילאים של 22-28. עברתי להודעה הבאה: "היי". וואו, לו יש הרבה מה לומר! עברתי עוד ועוד, וכמו בחוק מרפי, מצאתי את מה שחיפשתי בהודעה האחרונה.

פנטזיה / dominicus

"לך לחדר ותפתח את המגירה השנייה מלמטה". הוא ניגש בהססנות לחדר, פותח את הארון ואוחז בהתרגשות בידית המגירה. הוא מושך לאט, ועם כל סנטימטר נוסף ניגלה לעיניו אוסף צנוע הכולל שלוש חגורות עור ברוחב משתנה, קיין, צעיף משי, שני זוגות אזיקים וחגורת הצמדה למיתקן. בינו לבינו הוא תוהה מתי היא הספיקה להטמין את הפריטים האלו בחדרו. בעוד המחשבות רצות במוחו, הוא שומע את קולה בוקע מהאוזנייה. "קח את רצועת ההצמדה ואת החגורה הצרה והצעיף, ועלה למרפסת הגג."

תחילתו של אילוף / Madame T​(שולטת)

הוא נכנס לחדרה, גבוה ורחב כתפיים, חיוך קל על שפתיו. הוא התבונן בה ושאל: "אפשר חיבוק?". "לא", ענתה, "הפעם זה יהיה שונה". היא ראתה עצמה כשולטת עדינה אך תקיפה. בדרך כלל, לא הרבתה במילים, וגם ההוראות שניתנו לכלבלב נאמרו בנימה שקטה ועניינית. היא מעולם לא הרימה את קולה, אך ציפתה לצייתנות מלאה ודרשה אותה.

מכירה פומבית / דולי .​(שולטת)

"מלכות נכבדות, לפניכן סאב בן 28, חסון, נבון ובנוי היטב, המוצע למכירה. למעשה מדובר במכירה שנייה של העבד, שכן לאחר שנמכר בפעם הראשונה, העז העבד הסורר לסשן את הדומית שקנתה אותו! בכדי להבטיח שהדבר לא יחזור על עצמו, אני אהיה נוכחת במשך כל הסשן של העבד עם הדומית שתקנה אותו הערב. גשו קדימה, גבירותיי, ובדקו את הסחורה בעצמכן"...

שעות נוספות / Queencie​(שולטת)

רוני הוא מנהל חברת פרסום מצליח. אף אחד לא יודע שבבית הוא פושט את החליפה, לובש בגדי נשים, והופך להיות רונית, שפחת המין של הגבירה הסקסית יעל. כשלמשרדו של רוני מגיעה מירי, מזכירה זמנית יפהפייה, העניינים מסתבכים עוד יותר. רוני נדלק על מירי, אבל אין לו מושג שגם לה יש סוד אפל אחד או שניים באמתחתה...