שירה

כתיבתו של ויליאם שקספיר היא כתיבה מלאת יצרים, זימה, כוחניות. הסבל העצמי, הרשע, עוצמת הכוח והאהבה היוקדת אותם מתאר שקספיר יכולים לדבר גם לרבים מאיתנו...

זוג יונים על החלון / היא כנועה והוא בריון / זוג דודים הפלא ופלא / מי ראה יונים כאלה...

עושה מה שביקשה במהירות הבזק / חושב עליה בלי הפסקה / מדמיין אותה יחד איתי על חוף הים / כשאני מקולר לבוש בגד ים

החיפוש אחר המלכה הסתיים / איתה כל חלום מתגשם / יפה ואכזרית במינון הנכון / שולטת בגופי במלוא הכישרון...

מהו כאב? / זה מטרד / זה מחנק / זה משהו לא טוב / אז למה אנשים אוהבים אותו?, אני שואל...

אני כותב מכתב זה לזכרו של חבר / בחור אמיץ, שקט / שהיה מוכן לעשות הכל כדי לעזור / בחור שהקריב את חייו כדי להגן על המדינה

דבר לא קרה / מלבד הלב שנפצע./ דבר לא קרה / מלבד רצון שלא מומש...

זה היה מאותם ימים / אפלים / ששמיים מתמזגים בים / עטלה מוחלטת של חוסר מודע / עטפה אותי ואותך...

רוצה לפרק עצמי / הרכיבי אותי כרצונך / להיות שלם עם עצמי / להשלים אותך.

יש שקיעה יפה בים / וזריחה סגולה אי שם / בקצהו של עולם / בו אני מבין כולם.

יושב מול מחשב/ היא נמצאת כאן, מולי,/ מלכתי החמה, חודרת למוחי,/ עליה אני מסתכל, יובש בפה...

ואיך זה שאני כל כך, כל כך אוהבת / ועם האהבה גם מכאיבה לך מדי,
ואיך זה יכולה כך להביט ולא לגעת, / בכתם אהבה אדום בישבנך ולחיי.

הסגידה - היא אותה שקיקה לאותה המלכה אשר רק מבט חטוף בה מעורר את אותו הצורך להיות שייך לה, הצורך להיות נתון למרותה.

אני באה / אני מרגישה שאני מתקרבת / עוד צעד, ועוד צעד / אני מרגישה שהנה אני כבר ממש מגיעה / אל המקום שאליו אני הולכת כל כך הרבה זמן /
אל המקום שהדרך אליו ארוכה.

הליבה חזקה. / נחושה. / מתכנסת לעצמה / בונה קליפה רכה שוב / מחליפה רקמה מצולקת בחדשה.

להיות שייך / לרצות רק בך / טוב לי טוב לך / הם היינו הך
מוקדש למלכה נטלי.

מדוע לי? / מדוע לי מוזר כל כך / שזה עובר שזה נשכח / מדוע לי?

בתוך מגדל השן / מוקפת בחומה / גרה נסיכה / ועצב בליבה

את אומרת לו משהו / ואז אומרת דבר אחר / את אומרת אל תגיע / וגם בעצם אל תאחר

טק טק טראח / טק טק טראח / שרביט הקסמים / עושה פלאים.
מוקדש למלכה נטלי.

חולקת כאבים עם זרים / אפחד לא באמת מכיר / עושה מניפולציות לטובת השקט שלי /
והשקט נעלם. ההרמוניה מתפוררת / הסירה מתנדנדת / המטאפורה חורקת.

אותה תוגת שעת בין ערביים / כאשר היא באה בשבת / הכול שקט, מעט מכוניות עוברות בחוץ / ואז באות המחשבות של הבדידות.

שיר הלל לזונת העונג

גופה מחובר לשלי / בפיה שתול זיני

היי לי אהובה / היי לי יחידה / היי לי אבודה / היי לי לשפחה.

רוח של חורף מתקרב

את השקיעה ראיתי דרך עיניה / ואת הזריחה ראיתי דרך מגפיה

כל כך הרבה זמן, יותר מידי זמן, לא כתבתי. אולי כי לא ממש הרגשתי.
הייתי זקוק למוזה, להשראה. תודה לך

ושיהיה הכי הכי כיף לכוווווווווולם!

אחרי שיחת הפרידה מבן זוגי, חיפשתי אותך. איפה היית רק אלוהים יודע. ופתאום, באמצע החום הנוראי, נהיה לי קר בתוכי.