שירה
חבקני חזק בלילות הקרים / עשני בובה, אינני רוצה לדבר. / שלוט בי ביד חזקה אך רכה. / אחוז בי, אהוב אותי ודבר אלי / במילים ארוכות ויפות ורכות.
יושב ביפו על הספסל. שלושה תותחים מופנים אל הים. השמש מפציעה באור חדש. מחזיק את הכוס מלאת המים ונזכר. הגעתי למקום בשעה אחת עשרה ועשרים, המרתף למבינים. בחוץ כבר המתינו אנשים, לבושים בבגדים המתאימים. בשעה היעודה התחלתי יורד במדרגות, משלם את הדרוש ונכנס לאפלה.
כמה כאב יש במכה? / כמה מכות יש בכאב אחד? / כשהלב נשרט, יש רחש? / הוא צר או רחב, מעוגל או חד? / כל מילה יכולה להוות איזה סוג של מחילה ולהפך... / עד כמה נמוך נשמה יכולה לרדת?
היא שאלה: "האם?" / "עניתי: "הנני". / "אבל אם אבוא כיצד תקבלני?" / "בחוזק ובעדנה כגלי ים" השבתי. / "אשברך ואלטפך. / אחזקך ואחלישך. / אכעיסך ואצחיקך. / כסערה הנושקת לחוף אבוא / ברקים ורעמים אתי לעטפך."
אני אמצא אדמה חדשה / שמיים עם שני ירחים / אני אטפח שם גינה / גידול ירקות ואיחוי השברים / אטייל בין הרים מושלגים / אקשור חבלים אל צוקי התקווה / אטפס כשעל גבי מונחת שלווה / לראשונה אני חש את משקלה
מריונטה ללא חוטים / עכשיו התנועעי לפי החליל שלי / ריקדי לפי הצלילים שלי / משהו בה נאטם /
כולה מצומררת.
כולה מצומררת.
לראות אותך מולי, על ארבע. בעיניך אותו מבט, שמנסה לומר לי שאת שלי, שאת כולך שלי. רוצה ללמוד את כל אשר צברתי. רוצה לחוות את פסגות האושר והתשוקה.
רכבות, רכבות / אל תוך הנפש / הן חוצות אותה / לאורכה ולרוחבה / בתחנות-הביניים / מצטבר ידע, שיעור או שניים / מסע בזמן / כמו דהירה אינסופית / מכאן לשם.
תכתבי כשאני לא בסביבה. תציירי ציורים, תרקדי, תחייכי, / תעשי כאילו אני שם. / מה זאת אומרת את לא יכולה? / אישה, כמוך לא יידעו אחרים - / היותך, נוכחותך, ידך בידי / רצנו קפצנו דילגנו חווינו / מעל משוכות גבוהות ודשא...
אשת-חיק חמקמקה, / אסור לי לקשור לך כתרים. / מחמת החשאי, / (סודיות מתוקה) / לא אתאר אותך לזרים. / לא אשורר זקיפותך, קומתך. / כשאישה כורעת לפני רעותה / הוד קומתה הכפופה מתעצמת...
אחרי שבזבזתי את שלושת גלגלי ההצלה שהיו לי בהתחלה / על שטויות נשארנו / אני והבחורה עם השד בתוך הנשמה / לבד בחדר. / היא אמרה שיש לה שד בגוף אבל אני ידעתי / שזה שד בתוך הנשמה שהיה יוצא כשנהיה לה רטוב...
הדבר היפה ביותר בעולם / הוא לא צנצנת פלפל. / למרות שיכולה הייתה להיות. / נכון, יואל? (הופמן. גורו. לא קרטון.) / הדבר היפה ביותר בעולם / בגללי בגללך בגללי / הוא ראשך נח מנומנם על ערוותי...
לפעמים אני כועסת על עצמי, / מגיעה כמעט עד כדי שנאה, / על שאני לא יכולה להראות לך, / עד כמה אני שלך. / עד כמה כל נים שלי הוא עבורך. / עד כמה הצעקות שלי מאמש הן פחד, / עד כמה אני רוצה שתמיד תהיה ליד...
לפיתה הדוקה. / נשימה, / לא מרפה / החבל נכרך במהירות סביב גופה / וצווארה / נכנעת לתחושה / לא נכנעת להבנה / שלו...?
אם אומר לך אז / מילים של עכשיו, / לא תוכל לעשות מאומה, / ומי יהיה, הגיבור הנודד, / שיגן בחרבו על ליבך, / יהיה זה אתה...
הגעתי כעובד זמני; / חברה מוכרת, מכובדת, / ולא הייתה שם אף עובדת, / וגם לא שום דבר מיני. / כלומר אם לא סופרים אותה / המזכירה ששם מולכת. / אני פניתי כבר ללכת / אך היא אמרה: "נשאר אתה!"...
הוא אוסף אותי מהתחנה המרכזית בתל אביב. נוסעים. אין לי מושג לאן. מדי פעם מציצה בפניו, מגניבה מבטים אל הבליטה במכנסיו. מתה לגעת, אבל לא מעזה. קולטת את החיוך שהוא מחביא...
יום נבלע בצמא / רוח של ערב מייללת מנגינות אבודות / ירח סהרורי מביט אל העבר / תמונות בגלים צפות, עפות...
בשבילי הלבבות פוסעים / חרש יצורי האהבה, / נחבאים הם מפני השדים. / השדים החוצים מחשבות בדהרה. / קופצים לפתע, ללא אזהרה...
בחיפוש מתמיד אחר הדרך / עולות שאלות / תום מהול בכאב / חוסכת את הרוחות הנושבות לה בלב / מתכסה בצעיף של הזיות וחלומות...
אלפי כוכבים / שזורים, שטים ביקום / מעטרים ראש ירח קשיש / בהילה של אהבה / כוכבים נופלים מביעים משאלה...
מזבח, / אבן שיש קרה ושחורה / עמודים בארבע כנפותיו / היא שוכבת שם / כפותה, קשורה, צלובה / על השיש הקר / ממתינה בשלווה / מרחפת בעולמות של לא פה ולא שם / הזויה, ממתינה / לבוא אדונה...
היא אמרה לו "לא"