שירה
כבר כמה ימים עברו / מאז נפגשנו. / ונראה לי, שנצח כבר חלף / כי כיסופיי אליך כבר כה אדירים. / בחוץ הסתיו משרה את ניחוחותיו / עלי זהב בניצוחה של רוח קרירה נעימה / מתבדרים זה בזה, מקשטים את המדרכה / הכל נראה כל כך מלא חיים / וזה רק ממלא את ליבי בעוד כיסופים...
כמו גאות באת אלי / עולה ומטפסת ומציף / מרחש בהבטחה מכשפת / כובש פיסת חוף / ועוד מעט חול יבש / של חוף מתגעגע. / איש של אוקיינוס / עוצמה עצורה / מחוייכת / חוזק מהפנט / יודע את עוצמת גליו / יודע שאני יודעת...
היו דברים שלא הסתדרו לי, / דברים שהם שם, כאן, איתי, / מביטים מבחוץ, רואים פנימה, / אל המקום העמוק של הקשר, / של את ואני, של לרצות, להיות, / לקבל, לחלוק, / של אמת מוחלטת זמנית בלבד...
מעורסלת ברכות / מעיינות של הבנה / מים שוקטים / לפרקים גל סוער / מפר את הדממה / ניכר בה, בקולה של / אמאדמה / עיניים טובות / מבקשות אמת צרופה / פשטות, חן, אהבה / ויד נשלחת, מושטת אל יד...
נוגע לא נוגע / באצבעות רכות מעל / גופך מרחף. / מפלס לי נתיב בתוך הכואב / סימנים שהשאיר על גופך, / ואת נעורה וגווך מזדקף, / מבקש השפתיים לנשק, / לבתק...
החיים כצל עובר / מביטים בנהר / השתקפות העבר / שועט קדימה, דוהר / חולף מהר, עובר / ממהר. / הזמן אינו מחכה / לא משתהה / רק האדם משתאה / מביט בהשתקפותו בנהר / לא מזהה את פניו...
כשאת באה מעלי / אומרת על ארבע לרגליי / אתה כלום לא שווה בוודאי / אתה רק חפץ, מיטת ארעי. / כשאת זורקת אותי למיטה / את גופי תחת גופך משפילה / את ראשי תחת שמלתך מכניסה / ואת לשוני ללקק מכריחה...
חששתי להיות עש לחומך / ואתה / בסבלנות אין קץ / מתחת כנף ועוד אחת / מיישר קמטי כאב / מלטף סדקים נוצרו ברוח סערה...
אמרת, שלך אני האוחז בשבטים. / אמרתי, אכן שפחה יפה שלי ויספתי לטף. / אמרת, גע בנשמתי, עשני מאושרת. / אמרתי, אטול המשכון ואנצור למשמרת...
אצבעותייך טיילו על גופי / בקצב נשירת המים אל גרוני / חבקת את גופי אלייך / בנחמה. / הותרת אותי המומה / מן העוצמות שמלאו לילה / זה, בתאוות בשרים...
את פוסעת על קצה חלומי, / מרעידה את שתיקות עולמי. / מסמנת לי נוף, בין גלים לבין חוף, / בשרב ובצל, מסתחרר לי ונופל / ונופל...
אחרי שהלכת, / חזרתי לשכב לישון. / עכשיו אפשר גם באלכסון. / קובר את הראש בתוך הכרית / ומציף אותי הריח, / מתוק וחמוץ ומלוח...
ושוב / אל רצונות מוכרים / הכמיהה אל הבלתי ידוע / נגיעה בלב, קטנה / איוושה בלתי פוסקת / אולי זה געגוע / רטט שיעבור / אולי... / אסור, מותר...
לכשאורידך מן הצלב / אלחלח שפתותייך / אחר כך נשכב / שערך יענג ירכי / את ראשך אגביה ברוך / ורגעים באוויר דום / בזו היד שליטפה בך / היד שעמרה בך...
כבולה באזיקי הנשמה / אין צעצועים, אביזרים וקשירות / רק סשן של רגשות / לא אזיקים ולא שוט / כאן הכל גן עדן וגיהינום / של מחשבות ומילים, רגשות ותכנים / אל תוך מוחי נמזגות מילותיך / שדון מקפץ בך / ילד שלא מתבגר לעולם...
ובמכוות כאב עטפתי את גופך, / אולרי השחור שמילין רבים טייל / עימי, / גמע מרחק שנות אור על בשרך, / מותיר ברכות שדייך שבילי חלב / אדומים...
בורכתי וקוללתי באחת. / פיית המשאלות של תינוקות שנולדים / כנראה כעסה והעניקה לי מנה נדיבה / מכל תכונה שנותנים.../ בורכתי ביופי, בשכל וברוך / קוללתי ברוע, בכעס ובקרירות / לרגע צוחקת מחייכת ונעימה / ובשני רושפת, כועסת ומקפיאה...
טוב, אז הסיפור של היום הוא על איש אחד / שעבר פעם לפני הרבה הרבה שנים / בממלכה מוזרה שקראו לה הכלוב / הוא חיפש אהובה / הוא חיפש אהובה אחת / ולא סטוצים מזדמנים / אבל אף בחורה לא התיחסה אליו...
נכון שביקשת את הים לעובדו, / לפני רקיע לכרוע, / באמונה לחבוק את גבירת האדמה. / זאת את יכולה לעשות / בכל רגע, / כאן טמונה החוכמה. / אבל בחרת באדם / כי הוא אוהב, הוא שונא, / כי הוא רע, כי הוא טוב, / וכאן טמון הרגש...
מתוך המצולות ומתוך השתיקה / רגע של נצח כרגע ההווייה / ובראות האדם את הבזקי האור, / הבזקי הדם / ובראות החיים / החולפים לתומם / והצרחה המשתוללת מבפנים / שאגה שכולם מכירים...
דואגת, ועדיין ללא מילה, / רוצה שידע, אבל היא לא תאמר, / מה יחשוב? אולי יעזוב? / מסתתרת מאחורי משפטים נבובים, / אומרת דברים שמשתמעים לשתי פנים, / לא נפגשים, אבל כואבת, אוהבת, שותקת...
מסך של חום / מול מסך קור המתכת הנוגע / בבשרי / בעת שידייך עוטפות אותי / קצב טפטוף הנרות מעיד / על גישתך / ושוב אותו מגע...
חשבתי על המקום הזה / האתר הזה / הכלוב הזה / שהוא יותר מן כלוב כזה של מחשבות / שהוא לא נועד בשבילי / להתממש...
מלאני