גיי

אני במוד של טורפת הלילה. הפעם אני מתכוונת לקחת אותה רחוק יותר מבעבר. בשבע בדיוק היא נוקשת על הדלת. נקישה אחת מנומסת ואחריה המתנה. אני פותחת את הדלת. היא מתכוונת לברך אותי אבל אני מניחה אצבע על שפתיה. "בדממה." אני מורה לה. היא נושמת עמוק, שפתיה פשוקות מעט. הרעב שבי לא עומד בפני המראה ואני מנמיכה את שפתיי אל שלה, לנגוס, לנשק, לחמוס את מה ששלי. גופה נצמד אל גופי. עוד לא.

צלצול הטלפון הפר את השתיקה הרועמת.
"מעוניין?" שאל את גל קול מעוות שהוא לא ידע לזהות.
"יש לי כמה שאלות", הוא ענה.
"כן או לא, אלה הן האפשרויות שלך".
"כן", ענה גל בחוסר התלהבות אך מתוך רצון לדעת מי זה המציק הזה, שמשקיע בו כל כך הרבה.

צלצול הטלפון הפר את השתיקה הרועמת.
"מעוניין?" שאל את גל קול מעוות שהוא לא ידע לזהות.
"יש לי כמה שאלות", הוא ענה.
"כן או לא, אלה הן האפשרויות שלך".
"כן", ענה גל בחוסר התלהבות אך מתוך רצון לדעת מי זה המציק הזה, שמשקיע בו כל כך הרבה.

"מעוניין?"
גל הסתכל בעיניים פעורות על הצג הסלולארי שלו. הוא לא ידע אם צוחקים עליו או עובדים עליו.
"מה זאת אומרת - 'מעוניין'? מי את ומאיפה אנחנו מכירים?" הוא החזיר תשובה למספר הלא מוכר.
"אני בשבילך מר X, ומאיפה אנחנו מכירים תדע בקרוב. מעוניין?"

"מעוניין?"
גל הסתכל בעיניים פעורות על הצג הסלולארי שלו. הוא לא ידע אם צוחקים עליו או עובדים עליו.
"מה זאת אומרת - 'מעוניין'? מי את ומאיפה אנחנו מכירים?" הוא החזיר תשובה למספר הלא מוכר.
"אני בשבילך מר X, ומאיפה אנחנו מכירים תדע בקרוב. מעוניין?"

הרגישי - כשאני מסיטה את שיערך הצידה, וכל פנייך הלבנים נגלים לי, שוב יש שם הכל. הכל מוכן עבורי כמו תמונה, כמו קסם. ואני, רק רוצה לקבור פניי בפנייך, לנשום ריחותייך. הבל פיך המתוק שיתערבב בשלי, עוד ועוד, יסחרר אותי מעליי, עד כי אחשב ליפול.

הרגישי - כשאני מסיטה את שיערך הצידה, וכל פנייך הלבנים נגלים לי, שוב יש שם הכל. הכל מוכן עבורי כמו תמונה, כמו קסם. ואני, רק רוצה לקבור פניי בפנייך, לנשום ריחותייך. הבל פיך המתוק שיתערבב בשלי, עוד ועוד, יסחרר אותי מעליי, עד כי אחשב ליפול.

אני מתגעגע אלייך, יקירי. אני כבר רוצה לחוש אותך להרגיש עם האצבעות, ללטף בעדינות, למשוך, למתוח, לגעת... כן, כמו שאתה אוהב.

אני מתגעגע אלייך, יקירי. אני כבר רוצה לחוש אותך להרגיש עם האצבעות, ללטף בעדינות, למשוך, למתוח, לגעת... כן, כמו שאתה אוהב.

"אדוני", הוא ניסה להסביר את תפיסתו לגבי יכולתו להשתייך, "אני רוצה להיות הכלב שלך, לחוש את העוצמה של רגליך החסונות, לחבק אותן, לאהוב אותן, לנשק, ללקק ולסגוד ואפילו רוצה שתשים קולר על צווארי, אבל... אל תקרא לי עבד, אדוני".

"אדוני", הוא ניסה להסביר את תפיסתו לגבי יכולתו להשתייך, "אני רוצה להיות הכלב שלך, לחוש את העוצמה של רגליך החסונות, לחבק אותן, לאהוב אותן, לנשק, ללקק ולסגוד ואפילו רוצה שתשים קולר על צווארי, אבל... אל תקרא לי עבד, אדוני".

עמדתי היכן שהוא הורה לי לעמוד. חושך מוחלט כיסה את המקום. רק הבהובי פנסי מכוניות נראו מרחוק. הוא התרחק. עמוק בלבי ידעתי שהוא לא יפקיר אותי לסכנות, אך בכל זאת, כשהרכב הראשון התקרב אלי, הרמתי יד בחשש בל יתואר. הוא עצר לידי. פתח את החלון ושאל: "כמה?"