חסך חושי מוחלט

פייה{O} • 18 בפבר׳ 2011

לחילופין
אפשר פשוט לעשות ויפאסאנה.
10 ימים של חסך חושי - בלי דיבור או כל תקשורת עם אף אחד, בלי ספרים, מוזיקה, אינטרנט, ספורט, טלויזיה, סקס. כמעט בלי אוכל.
10 שעות ביום של ישיבה זקופה (הורגת גב) בעיניים עצומות בשקט.
בדסמ טהור...

Re: ראובן וכחולית,

Rise • 18 בפבר׳ 2011

מצטרפת, גם אותי מעניין לשמוע מידע נוסף על הנושאים בשתי הפסקאות למעלה.

קייסי --

JabberwockY​(שולט) • 18 בפבר׳ 2011

הרבה שאלות טובות, קייסי. אני לא בטוח שיש לי תשובה לכולן ואשמח גם אני לשמוע עוד מידע מקצועי בעניין.

באופן כללי, רעש הרקע אמור להיעלם מבחינה תפיסתית-מודעת אחרי זמן מה ולהכניס את המוח למצב של מנוחה שמיעתית והפניית תשומת הלב לחושים אחרים. הדבר דומה לזמזום של מזגן למשל (שאני חושב שהוא רעש חום יותר מאשר לבן או ורוד, אגב): מפסיקים לשים אליו לב מהר מאד, עד שהמזגן מפסיק לעבוד ופתאום "חסר" משהו ברקע. נילי מתארת שבשבילה זה לא ממש עבד והרעש המשיך להציק גם אחרי חצי שעה. יכול להיות שבמקרה שלה הייתה הפסקה כלשהי בין רצועה לרצועה: כמו במקרה המזגן שמפסיק לעבוד, אפילו הפסקה של שנייה או פחות יכולה להשפיע רבות על התחושה. ייתכן גם שזה קשור לצורה בה הרעש הוצג סטריאופונית לשתי האזניים (- בפאזה או מחוץ לפאזה), שכן גם לגורם זה השפעה תפיסתית משמעותית. עקרונית, רעש ורוד אמור להיות דווקא מרגיע ולא מציק. אם המטרה היא הפוכה (להעניש, למשל) אפשר להשתמש ב"רעש כחול" בעל תדרים גבוהים, שהוא מרגיז ו"צווחני" מאד.

אני חושב שהשפעת הרעש צריכה להיות כמעט זהה אצל כל בני האדם, שכן המוח של רובנו פועל באותם גלים והאזניים שלנו רגישות לאותם תדרים. אם כבר, רעשים שונים עשויים להשפיע אחרת במצבי תודעה אחרים (למשל שינה לעומת עירות, או שלבים שונים של שינה), שכן גלי המוח משתנים במצבי תודעה שונים. קראתי למשל במקום כלשהו שרעשים בעלי אופי מסויים עשויים לעזור לחלום "חלומות צלולים" (lucid dreaming), אבל אני לא יודע אם זה נכון.

לגבי החניטה: להערכתי (ומתוך מעט נסיון), הדרך לגשת לסשן חסך חושי מוחלט חייבת להיות בהדרגה, היינו חסימה הדרגתית של כל אחד מהחושים בנפרד עד להשלמת התהליך. זה עשוי להיות בעייתי במקרה של חניטה, שכן תהליך החניטה הוא ארוך ומסורבל למדי כשלעצמו ואני לא בטוח שהוא מתאים לאותה כניסה הדרגתית למצב המורכב הזה. צריך לזכור גם שעיקר תחושת המגע מגיע מהידיים ומאיזור הפנים [ההומונקולוס המשעשע הזה: http://www.parismarashi.com/ppm/wp-content/uploads/2007/10/sensory_homunculus.jpg מתאר את הפרופורציות של תחושת המגע באיזורים שונים בגוף לפי רגישות. האיזורים הרגישים יותר למגע מוצגים גדולים יותר]. היות והפנים לא ממש יכולות לגעת בעצמן, ובהנחה שהטמפרטורה בחדר נוחה דיה, הרי שמספיק לשים כפפות עבות על הידיים בשביל ליצור חסך כמעט מוחלט של חוש המישוש.

בקיצור: במקרה של חניטה צריך לשקול היטב את הרווח אל מול ההפסד; הוסיפי לכך את הפאניקה שבנטילת החושים ואת חוסר האונים המוחלט שבממיפיקציה, ואני חושב שהמאזן ברור למדי.

~

כפי שציינתי כבר, טרם התנסיתי בסשן כזה של חסך חושי מוחלט ולכן כל המחשבות הן כרגע תיאורטיות בלבד (שזה לא פחות מעניין, אגב). אשמח לספר עוד כשייצא הדבר אל הפועל.

ואגב, גם אחרי שהנשלט נטול חושים לחלוטין, יכול להיות מעניין ומשעשע להחזיר מדי פעם את הפעילות של אחד החושים ה"נחותים יותר" (היינו מגע, טעם וריח; החזרת השמיעה או הראייה עלולה להיות קיצונית מדי), רק בכדי לגזול אותו שוב אחרי כמה דקות. זה גם עשוי לעזור לנשלט לצלוח את הסשן טוב יותר ולמשך זמן ארוך יותר, שלא לדבר על סיפוק הסאדיזם של השולט..

קייסי • 18 בפבר׳ 2011

הדלקת אותי לגמרי על הענין, ג'אברווקי.
אנא, ספר לנו לכשתוציא את זה לפועל.

James Bondage​(מתחלף) • 18 בפבר׳ 2011

אז ככה,

קודם כל - לגבי ניסוי גנצפלד - יש את ההסבר הבא:

http://www.boston.com/bostonglobe/ideas/graphics/011109_hacking_your_brain/

ובו גם הוראות לצורות נוספות להתעלל בתפישה של הסאבית שלך - לדוגמא לגרום לתחושת זרם חשמלי ע"י הרבצה ליד בובה מגומי שנמצאת ליד היד שלה....

בנוסף -- אחרי שעתיים באמבט ציפה מוחשך לחלוטין ומבודד מקול, שיש בו מלח במידה שגורמת לציפה נייטרלית לחלוטין, בטמפ' של בדיוק 37 מעלות -- כלומר, לא מרגישים כמעט כלום - לא טמפרטורה, לא קול, לא מגע, לא כוח משיכה -- כל מה שאני יכול להגיד זה "מה, כבר עברו שעתיים?". אבל כמו שאמר ראובן - יש הבדל גדול בין משהו שאתה נכנס אליו לבד, לבין משהו שמנוהל חיצונית ומלווה בחוסר ידיעה.

בנוסף, ערבול חושי ניתן לשפץ גם ע"י משהו כמו http://www.mindplace.com/Light-and-Sound (או http://www.adafruit.com/index.php?main_page=product_info&products_id=287 אם אתה מאנשי ה"עשו זאת בעצמכם". וזה גם בערך פי 10 יותר זול)

ובנוסף, אני ממליץ למי שיש לו יותר מדי זמן לקרוא את הספרים Left in the Dark וכן The origin of consciousness in the breakdown of the bicameral mind. הם לא בדיוק בנושא הזה, אבל הם קשורים, רלוונטיים ומעניינים להפליא, גם אם לא מסכימים עם המסקנות שלהם (אני לא מסכים עם הכל, לדוגמא)

Agnon​(שולט) • 18 בפבר׳ 2011

למרות שהנושא מושך ללא ספק, לא יכול להעיר לגבי להאפלה חושית מוחלטת בדומה לפרוטוקולים המדעיים שעליהם שאלת.
כן יכול להעיר לגבי לגבי האפלה חושית ברמה של החושים המרוכזים בפנים והידיים. זה יכול לכלול סגירה בארון קטן או קשירה שמונעת תזוזה מלווה ב - hood מלא לראש ובחדר שקט (בשניהם עם כפפות הדומות לכפפות אגרוף).
לא נתקלתי במגבלה של זמן, לפחות לא עד לשעתיים אם זכרוני אינו מטעה אותי (יתכן ויותר)
מבחינה החוויה הסובייקטיבית, צריך לברר מול אלו שחוו את הארוע עצמו.

בכל אופן צריך להבחין בין חסך חושי "לבן" בו אתה גם מאפשר לאובייקט לחוות בחירה בין אור לבן לבין עצימת העיניים ושידור של רעש מסוג כל שהוא . לבין חסך חושי "שחור" בו אין לו אופציה לראות אור או לשמוע רעש חיצוני כלשהוא.
רעש "לבן" נראה לי (באופן סובייקטיבי לחלוטין ) הרבה יותר מושקע (וכנראה יותר קשה פיסית) אבל פחות מעליב ומשפיל ולכן פחות מושך.

קייסי • 19 בפבר׳ 2011

איזה שרשור מצוין!
בינתים רק הצצתי בלינקים שלך, ג'.ב. אבל על פניו אני לא בטוחה שהייתי מתעסקת במוח יותר מדי בשיטת עשה זאת בעצמך.
מצד שני, זה מה שאנחנו עושים כאן תמיד, במידה כזו או אחרת, אז אשקיע בקריאתם בכל מקרה.



עגנון, למה רעש לבן מרגיש לך פחות משפיל? לי הוא נראה דוקא צורם וטורדני הרבה יותר משקט ונראה לי כמעט כמו עונש בפני עצמו להיחשף לרעש כזה. אבל מעניין אותי למה אתה מפרש את זה הפוך.

מנסיוני

TV_Eye​(שולט) • 19 בפבר׳ 2011

בזמנו העברתי סשן כזה לנשלטת שלי. הסשן התמשך על בערך 90 דקות (זמן סרט ממוצע)

היא היתה בחסך חושי מוחלט (בזמן שאני באמת ראיתי סרט )

אני יכול להגיד רק שבפעם השניה שעשיתי את זה זה כבר לא היה כלכך ארוך. היה לה קשה אחרי זה כל היום וקצת היום שאחריו להתאפס על עצמה ועל תחושת הזמן. זה היה מאוד מוזר לראות את זה. (היא הייתה בטוח שהסשן התפרס על 4 שעות ) .

גליתי שהזמן האידאלי הוא באמת 30-40 דקות. עדיין הסאבית תקבל את החוויה הסובייקטיבית של זמן ארוך בהרבה

Re: מנסיוני

נילי ונילי • 19 בפבר׳ 2011

ילדים יקרים,

בהודעה זו מסתתר חוסר אחריות.

מיצאו, ילדים יקרים, את חוסר האחריות. צבעו אותו בצבעים עליזים ושלחו אלינו, ואולי תוכלו לזכות בפרסים.

בין הפותרים נכונה יוגרל סשן עם אהבל.

Re: מנסיוני

TV_Eye​(שולט) • 19 בפבר׳ 2011

ואלה כי יש לך מושג מה היה שם, כהרגלך כבהמה גסה ומטומטמת שאת, דוחפת את האף הגדול שלך (ולצערי גם במציאות הוא באמת גדול) .

לשם הבהרה, הייתי לידה כל הזמן ולא משתי אפילו לשניה, אפילו לא לשירותים. אבל זה בסדר יצור רירי ודוחה בשם נילי, הנסיון שלך להכפיש כאן אנשים לא חדש.
את יודעת, זה שאת תנסי להכשיל אנשים, לא יהפוך את הכישלונות שלך כאדם לפחות נוראים.