כוחו של הקוס/ הכוס?

החפצה, רפאל, הינה התייחסות אל משהו שאינו חפץ (כמו אדם, למשל) כאל חפץ. השיח הפמיניסטי (מיוצג בשרשור זה – גם אם בגוונים רכים --  על ידי פרלין ונילי ונילי) סולד מהמילה הנוראה "החפצה"  (חיפצון; אובייקטיפיקציה) משום שהיא כרוכה באופן מסורתי בהתייחסות גברים אל נשים כאל חפץ, ולא סתם חפץ – אלא חפץ מיני. זה כמובן אסור בתכלית האיסור, שהרי אישה היא קודם כל בן-אדם, ורק אחר כך מין בעל רחם, בדיוק כפי שגבר הוא קודם כל בן-אדם, ורק אחר כך מין בעל פין. האמנם? לא נראה לי. אשה היא מין בעל רחם וגבר הוא מין בעל פין, בין אם אתם אוהבים את זה או לא. הבעיה היא שהמין בעל הפין מתייחס לא יפה למין בעל הרחם; המין בעל הפין חומס את המרחב האישי של המין בעל הרחם, רומס את זכויותיו, אונס את גופו וסוחר בו, ואין החפצה גדולה יותר מאשר לסחור בגופו של מישהו. מצב עניינים זה משקף עוול נוראי, מציאות בלתי נסבלת, עולם רע, קשה ומנוכר, ויש מי שמאמין שצריך להזכיר את זה כל הזמן לכולם, במיוחד כאשר עולה לדיון שאלת ההחפצה. שחס וחלילה לא יטעה אדם לחשוב שאפשר לדבר על החפצה באופן תמים. תמימות זו מופקעת מיד מן השיח הציבורי על ידי שומרי הסף של השיח הפמיניסטי, כפי שאנו רואים כאן. הנה פוג משוחח על החפצה באופן תמים, בשיח הציבורי, והנה נילי ופרלין משיבות לו במסגרת השיח הפמיניסטי. קל להיקלע באופן כזה לדו-שיח של חירשים. אפשר גם אפשר לשוחח על החפצה, במיוחד במסגרת פורום בדסמי, ללא התזכורות הפמיניסטיות. הרי כל כך ברור שיש החפצה טבועה באופן מהותי ביחסים בדסמים. כשנשלטת כותבת בפרופיל או בבלוג שלה שהיא מייחלת ל"גבר שיסתום לה את הפה עם הזין שלו" – זוהי החפצה כמעט מושלמת. הרי אין כאן שום דבר מייחודו האנושי הנדיר של אותו גבר, מאותה מסכת תכונות שהופכת אותו בדיוק למי שהוא ולא לאחר. כל מה שצריך הוא תעודת שייכות למין בעל הפין. ומה רע בזה? שום דבר! זה בסדר גמור, זה חלק מהעניין. כן, הוא על כס, על מזבח, הוא מנותק מחולשותיו האנושיות (ועדיף שלא תהיינה רבות כאלה), והוא מגלם תפקיד – שלא לומר ייעוד נצחי – בדמיונה של הריבה המתכתבת עם עצמה ועם האחרים. כיוצא בזה, כשאני מפנטז על דמיונות בדסמים, התכונות האישיות, החולשות האנושיות – כל מה שהופך את מושא תשוקתי לבן-אדם המאד ייחודי שהיא – לא ממש מעניינים אותי, וזה בסדר. ואם אני חושב על זה עוד שניה, אז אני באמת לא רואה איך אני יכול להשתוקק להשפלה, לאיון, לכניעה עד עפר מבלי לחשוב על אדונית זו או אחרת במונחים סמליים, גדולים מהחיים, מנותקים מהמציאות וחולשותיה. לא רוצה חולשותיה. אך האם  זה אומר שאתייחס אליה, או אל אחרת – כחפץ נטול כל זיק אנושי? שאתעלם מאישיותה המיוחדת אם וכאשר אחלוק עמה מערכת יחסים החושפת את שני הצדדים בעל כורחם לאנושיותם השברירית? לא וממש לא.
 
 

מה, לקחת את זה כעלבון אישי?

תאמיני או לא. אני חושבת שאמרנו בדיוק את אותו הדבר.

כנראה שאני לא מצליחה להיות ברורה וחבל לי.

אבל עזוב את זה, גם אם הייתי שולטת לא הייתי רוצה להיות מוצבת על פדיום בגלל איזו תכונה שאיתה נולדתי. זה היה גורם לי להרגיש כל כך זולה ואני משוכנעת שהצרכים האמיתיים שלי לא היו נשמעים המצב כזה.

אבל עזוב את זה, גם אם הייתי שולטת לא הייתי רוצה להיות מוצבת על פדיום בגלל איזו תכונה שאיתה נולדתי. זה היה גורם לי להרגיש כל כך זולה ואני משוכנעת שהצרכים האמיתיים שלי לא היו נשמעים המצב כזה.

אני לא מבין את זה, ולא את הקשר של זה לפמיניזם. באמת.
הרי כל גבר הטרוסקסואל שנכנס לכלוב ומחפש משהו אוטומטית ממיין את כל החברים של האתר על בסיס תכונה פיזיולוגית מולדת. כל הנשים עוברות את המיון הזה וכל הגברים נכשלים. אחרי זה הוא מעביר את הנשים מיון נוסף. כל אלו שאוהבות הערצת כוס עוברותו אותו, ואלו שלא אוהבות נכשלות (מורטישה - עברת. פרלין - נכשלת).
כולם עושים את זה, וכל הזמן. מה בדיוק הבעיה עם זה?

אף אחד (מלבד ישו) אינו אוהב אדם אחר רק מפני שהוא אנושי.
אין שוויון זוכויות באהבה, וזאת פשוט מפני שהאהבה של כל אחד מאיתנו אינה זכות יסוד של כל היתר.
זה פשוט לא נכון לגזור טעונות פמיניסטיות מן התחום החברתי-פוליטי ולהדביק אותן בתחום המיני-רגשי-רומנטי. (ואם יש לפעמים משהו מעצבן בפמיניסטיות זה לא הפמיניזם אלא הפמיניזם הזה שלא במקומו. כמו שמתמטיקאי יכול לעצבן כשהוא מדבר על אהבה כעל פונקצית סינוס.)

אהההה... אבל רפאל! האישי הוא פוליטי.

וברצינות, אני יכולה להבין את הטענה הזו שלך ואף לקבל אותה. אין מה להגיד - שום דבר לא הוגן כשזה מגיע למה שאנחנו נמשכים אליו.
אבל, כשבחור מדבר על כוחו המאגי של הקוס, משהו מתחיל להרגיש לי לא טוב.

למה? כי אני חושבת שלקוס אין שום כוח מאגי. אני חושבת שקוס הוא בסך הכל קוס. ואני חושבת שההתייחסות אל הקוס כמשהו מאגי ומעורר ההערצה בעצם הכוח שלו על גברים, היא בעייתית.
בעייתית כי אם הקוס הוא דבר מה מאגי, בעל יכולות מופלאות ומהלך אימה ומשיכה על הגברים שחגים סביבו, נורא קל לשכוח שלקוס הזה מחוברת אשה. והיא פשוט אשה. וגם הקוס הפלאי שלה - הוא בסך הכל קוס. הוא איבר מין מפיק אורגזמות ומשמח ממש כמו הזין.

ורפאל, הקטע הזה שלהוציא את הקוס מהמחשכים? זה בדיוק אותו דבר. מבחינתי זו אותה טענה בדיוק.
אני חושבת שהסגידה לקוס מתבצעת מתוך הנחה שהוא מצוי באפילה ולכן מסתורי ונשגב. וככזה: הוא קוס גנרי. הוא, מבחינה מסוימת, הקוס של הנשים כולן.
זו לא סגידה אישית. זו לא סגידה לאישה, על שלל תכונותיה. זו סגידה לאיזה קוס מייצג, קוס שהוא אפילו לא סמל לכלל הקוסים, אלא קוס שהוא קונספט.

הצלחתי להבהיר? כי אני עדיין נאבקת עם זה.

ובחיים שלי לא כתבתי כל כך הרבה פעמים את המילה קוס בפוסט אחד.