זאלופון(שולט)
|
לפני 13 שנים •
20 ביולי 2011
פרלין כתב/ה: אבל, אם אני הולכת ברחוב, עוסקת בעיניניי, חיה את חיי ומישהו יקרא לי כוסית - ברור שהוא יטריד אותי. ואגב, זאת באמת מילה דוחה. אפשר לשאול למה? כלומר, למה זה יטריד אותך, בהנחה שזה לא מלווה בהמשכים דוגמת הערות מעליבות או הצעות מגונות? אני לא מבקר את התחושה ולא שואל את זה מתוך בועה. אני מכיר את השיח בנושא, וגם מבין את הרתיעה מהמילה ומאנשים די בבוניים שלא מעניין אותם בכלל מה את רוצה או מרגישה כל עוד התחת שלך מוצא חן בעיניהם. אבל מצד שני, הרי ברור שהכוונה היא לחלוק לך מחמאה, וגם אם זו מחמאה לחלק בך שהוא אובייקט, הרי כולנו מטפחים את החלק הזה ומשקיעים בו מתוך רצון שכולם יראו איזה אובייקט יפה אנחנו, ואנחנו אוהבים שרואים ומחמיאים. למה זה נחווה כל כך אחרת כשזה מישהו זר ברחוב? (אני שואל את זה במנותק עד כמה שאפשר מהדיון הפמיניסטי פה שלא בא לי להכנס אליו, כי את השיח התיאורטי על הנושא בקונטקסט של יחסי כוח ומגדר וכו' אני כבר מכיר. דמייני אייקון אוף טופיק) |
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 13 שנים •
20 ביולי 2011
תום: לא, אתה לא יכול להגיד לאנשים מה שבא להם בלי לקחת בחשבון את השאלה אם זה ינעם להם או לא. כלומר, פיזית אתה יכול - אבל זו התנהגות פסולה. עליך לנהוג בהתחשבות בכל אדם שאתה מדבר אליו, גבר או אשה.
לוטוס: אני לא יודעת באיזו שכונה את גרה, אבל כשאני הולכת הביתה מהקמפוס, מרחק של עשר דקות הליכה, בשעות הערב המוקדמות - כמעט בכל פעם מישהו מתקרב אלי יותר מידי, מתקרב עוד אם אני מתרחקת, צועק לי את דעתו על הגוף שלי, קורא לי בובה ומתעצבן שאני לא עונה לו, נעמד מולי על המדרכה ומנסה להפריע לי לעבור, ולפעמים גם שולח יד (לא הכל ביחד, בכל פעם משהו אחר). ברחוב מואר שסמוך לבית שלי, בנוכחות אנשים נוספים שצוחקים בהנאה. זה אולי נשמע סוריאליסטי, אבל בסך הכל מה? בסך הכל אני גרה ברחוב שיש עליו שני קיוסקים שפתוחים עד מאוחר עם כסאות פלסטיק לידם. אז כמעט תמיד יש שם חבורת הולכי בטל משועממים. האם אני חיה במצב תמידי של רחמים עצמיים? לא. האם אני קופאת? גם לא (פעם הייתי, אבל עם הזמן הפנמתי שאם את קופאת הם מתקרבים עוד וממששים לך את התחת). אבל האם ההתנהגות שלהם לגיטימית? האם כשאני מתלוננת עליה ראוי לומר לי "אויש תרגעי אף אחד לא אנס אותך באמצע הרחוב"? גם לא. לא ולא. לגבי הילדים: הטרדה היא לא אונס וגסות רוח היא לא עבירה פלילית. אבל יש קונצנזוס. יש הסכמה שזכותך לדרוש מהם להפסיק וזכותך לא להצטדק על הדרישה הזו. לנהג יש זכות ברורה לדרוש מהם להרגע או לצאת. אם תבקשי מהנהג הוא לא יגיד לך "אויש תרגעי כולה מוסיקה" ואם כן, תוכלי בקלות להאשים אותו בגסות ולהתלונן לאגד. השד יודע למה, לגבי הטרדת נשים אין. אני לא חושבת שהמספרים חשובים עד כדי כך - עיקר הבעיה היא שהמוסכמה החברתית פגומה. אנשים הגונים מגוננים על זכותם של נבלים לעלוב בקרוביהם. זה אבסורד! פרלין: בסדר, את לא נמצאת בתחושה הזאת כל הזמן. הבעיה היא, שרוב הזמן את גם לא מוגנת ממנה. האם כשאת הולכת ברגל, את בכנות יכולה לומר "סביר מאד להניח שהיום לא אחווה פלישה גסה למרחב האישי שלי. אם אני צריכה להמר, הכסף שלי הולך על זה שלא יטרידו אותי היום". ובשעות הערב? ובשמלה? ולבד בסביבה עם רוב גברי? לא יודעת מה איתך, אבל כשאני הולכת הביתה, ואני לא מפחדת ואני לא מצפה להיפגע, אני יודעת שהסיכוי שמישהו ינסה להטריד אותי הוא לא אחד ל-1000, אלא בערך אחד ל-2. זה לא גורם לי לחשוב על זה כל היום, זה לא מכניס אותי לחרדות, זה לא גורם לי לחשוב שהחיים שלי אומללים, אבל אני כן מודעת לזה. את יודעת, בגלל שהיו מלא פיגועים באוטובוסים, כל ישראלי שעולה לאוטובוס לא לגמרי שקט. הוא בוחר לא להתעסק בזה, בוחר לא לחפש את זה, אבל בכל פעם שעולה מישהו עם מעיל עבה וזקן, הוא מפחד. מי אשם בזה? הישראלי המתקרבן או עשרות מחבלים שהתפוצצו באוטובוסים? (עזבו פוליטיקה, אני מדברת על מי אחראי לתופעה הפסיכולוגית). ואותו ישראלי (ובואי נגיד שהוא שמאלני קיצוני) יושב לו בשקט, לא חושב על פיגועים, קורא את העיתון שלו. אבל כשמישהו טורק בחוזקה את החלון - הלב שלו עף לגרון. כשאני עומדת מול קבוצה של גברים, אני יודעת ש"יש מצב". כשאני בסיטואציה חברתית עם רוב גברי, אני יודעת ש"יש מצב". הסיכוי לא אפסי. אני לא מתעסקת בזה, אבל אני קצת "בהיכון". רק טיפה. זה כמעט ולא מורגש. אבל אני יודעת שכל רגע תגיע הערה על החזה שלי. והיא תמיד מגיעה. וה"היכון" הזה הוא כדי לא לקפוא. כדי להגיב. כדי לא להתקע בעמדת הקורבן. למדתי מהנסיון. ושוב, ושוב: זה לא שאלה של איך את מרגישה. זה שאלה של מה אנחנו, כחברה, רואים כהתנהגות לגיטימית. |
|
|
T O M(שולט)
|
לפני 13 שנים •
20 ביולי 2011
א' לוין כתב/ה: תום, י'אשכיסט.
בלי אייקון זה הטרדה או לא? |
|
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 13 שנים •
20 ביולי 2011
זאלופון כתב/ה: פרלין כתב/ה: אבל, אם אני הולכת ברחוב, עוסקת בעיניניי, חיה את חיי ומישהו יקרא לי כוסית - ברור שהוא יטריד אותי. ואגב, זאת באמת מילה דוחה. אפשר לשאול למה? כלומר, למה זה יטריד אותך, בהנחה שזה לא מלווה בהמשכים דוגמת הערות מעליבות או הצעות מגונות? אני לא מבקר את התחושה ולא שואל את זה מתוך בועה. אני מכיר את השיח בנושא, וגם מבין את הרתיעה מהמילה ומאנשים די בבוניים שלא מעניין אותם בכלל מה את רוצה או מרגישה כל עוד התחת שלך מוצא חן בעיניהם. אבל מצד שני, הרי ברור שהכוונה היא לחלוק לך מחמאה, וגם אם זו מחמאה לחלק בך שהוא אובייקט, הרי כולנו מטפחים את החלק הזה ומשקיעים בו מתוך רצון שכולם יראו איזה אובייקט יפה אנחנו, ואנחנו אוהבים שרואים ומחמיאים. למה זה נחווה כל כך אחרת כשזה מישהו זר ברחוב? (אני שואל את זה במנותק עד כמה שאפשר מהדיון הפמיניסטי פה שלא בא לי להכנס אליו, כי את השיח התיאורטי על הנושא בקונטקסט של יחסי כוח ומגדר וכו' אני כבר מכיר. דמייני אייקון אוף טופיק) אה. למה. ראשית, "כוסית" זה לא "יפה". זו שפה גסה ונמוכה ולחלקנו זה מפריע. למיטב ידיעתי לא נהוג לפנות בשפה כזו לאנשים זרים. וגם אני באופן אישי לא אוהבת שאנשים זרים מעירים לגבי הגוף שלי. עזוב למה - אני לא אוהבת את זה, זה לא נעים לי, זה מעורר בי בחילה. ככה. ואם זו הייתי רק אני זה לא היה אמור לעניין אף אחד. העניין הוא, שנשים רבות מוצאות את זה מאד לא נעים. סטטיסטית. לא יודעת אם הן הרוב, אבל הן רבות. ועצם ידיעת הפרט הפשוט הזה אמורה להספיק בשביל שבן אדם נורמטיבי לא ירשה לעצמו לצעוק "כוסית" לעוברת אורח. אני בטוחה שיש הרבה בחורות שזה לא מפריע להן, אבל יש מספיק בחורות שכן בשביל שהחברה לא תקבל את זה כהתנהגות לגיטימית. ולכן אפשר להגיד "ברור": כי זה לא משהו שידוע בציבור כ"בסדר". אז פשוט תניח ש"יש מצב טוב שהיא לא תאהב את זה". אתה לא חייב להיות בטוח. (אני יודעת שזה לא מה ששאלת. אבל זה מאד קשור. כי אני לא חושבת שאני צריכה לדעת בדיוק למה זה מפריע לי כדי שיתחשבו בזה. אני גם יודעת שלא אמרת את זה אלא רק שאלת במנותק. בעע הסתייגויות פורום  )
|
|
|
Black Lotus(מתחלפת){זאלופון}
|
לפני 13 שנים •
20 ביולי 2011
יולי Yuli כתב/ה: לוטוס: אני לא יודעת באיזו שכונה את גרה, אבל כשאני הולכת הביתה מהקמפוס, מרחק של עשר דקות הליכה, בשעות הערב המוקדמות - כמעט בכל פעם מישהו מתקרב אלי יותר מידי, מתקרב עוד אם אני מתרחקת, צועק לי את דעתו על הגוף שלי, קורא לי בובה ומתעצבן שאני לא עונה לו, נעמד מולי על המדרכה ומנסה להפריע לי לעבור, ולפעמים גם שולח יד (לא הכל ביחד, בכל פעם משהו אחר). ברחוב מואר שסמוך לבית שלי, בנוכחות אנשים נוספים שצוחקים בהנאה. זה אולי נשמע סוריאליסטי, אבל בסך הכל מה? בסך הכל אני גרה ברחוב שיש עליו שני קיוסקים שפתוחים עד מאוחר עם כסאות פלסטיק לידם. אז כמעט תמיד יש שם חבורת הולכי בטל משועממים. האם אני חיה במצב תמידי של רחמים עצמיים? לא. האם אני קופאת? גם לא (פעם הייתי, אבל עם הזמן הפנמתי שאם את קופאת הם מתקרבים עוד וממששים לך את התחת). אבל האם ההתנהגות שלהם לגיטימית? האם כשאני מתלוננת עליה ראוי לומר לי "אויש תרגעי אף אחד לא אנס אותך באמצע הרחוב"? גם לא. לא ולא. ... כשאני עומדת מול קבוצה של גברים, אני יודעת ש"יש מצב". כשאני בסיטואציה חברתית עם רוב גברי, אני יודעת ש"יש מצב". הסיכוי לא אפסי. אני לא מתעסקת בזה, אבל אני קצת "בהיכון". רק טיפה. זה כמעט ולא מורגש. אבל אני יודעת שכל רגע תגיע הערה על החזה שלי. והיא תמיד מגיעה. וה"היכון" הזה הוא כדי לא לקפוא. כדי להגיב. כדי לא להתקע בעמדת הקורבן. למדתי מהנסיון. גרתי בכמה מהשכונות היותר ידועות לשמצה בארץ, ביניהן שכונה ד' בב"ש, ומעולם לא חוויתי דבר כזה. כשאני נתקלת בבחור "אובר ידידותי", הטקטיקה הכי טובה מבחינתי לדברים האלו היא לחייך, לנפנף בטבעת ולומר שאני נשואה באושר. בדרך כלל הוא ילך לחפש מישהי פנויה יותר. מצחיק שאף אחד לא חושב על כך שהאנשים האלו לא בהכרח חורשי רעות ומזימות. הם פשוט מחפשים להכיר בחורה, אבל בוחרים בדרך מפגרת משהו. אם את, שלצערנו חווה את ההטרדה בתכיפות רבה, לא חיה ברחמים עצמיים, לא קופאת ולא מסתובבת עם התחושה הקשה כל היום, כנראה שה"מצב מתמשך" שמנסים למכור לנו כאן לא כל כך מחובר למציאות. זה לא הדבר הכי מלא טאקט לומר למי שמתלוננת על הטרדה: "אויש תרגעי אף אחד לא אנס אותך באמצע הרחוב", אבל דוגרי - זה נכון. יש מרחק עצום בין אונס להטרדה מילולית. לגבי ההערות על החזה - כל איבר שונה, בולט או חריג בגוף מושך תשומת לב. העובדה שמדובר במקרים מסוימים באיבר ארוגני לא הופכת את הסיפור לאחר לגמרי, ממקרה בו היו בוהים למישהו בשומה ומציינים הערה לגביו. נערך לאחרונה על-ידי * בתאריך רביעי יול' 20, 2011 9:55 pm, סך-הכל נערך פעם אחת |
|
|
|
זאלופון(שולט)
|
לפני 13 שנים •
20 ביולי 2011
ציטוט: וגם אני באופן אישי לא אוהבת שאנשים זרים מעירים לגבי הגוף שלי. עזוב למה - אני לא אוהבת את זה, זה לא נעים לי, זה מעורר בי בחילה. ככה.
טוב, הבאת את זה על עצמך. עכשיו אני אציק גם לך 
אז הנה: למה? אני לא מאמין שמישהי כמוך, שכל כך אוהבת לחשוב על דברים ועל מחשבות ועל רגשות ולתת להם פירוש ומשמעות, לא תהתה מדוע היא לא אוהבת שאנשים זרים מעירים לגבי הגוף שלה, אפילו אם הם אומרים את הדברים הכי מקסימים (אפילו יותר מקסימים מ"כוסית"). לא חושב שאת פוטרת את זה ב"ככה אני מרגישה וזהו" ולא אכפת לך בכלל למה את מרגישה ככה, אפילו שזה לא מובן מאליו להרגיש ככה לגבי מחמאות. אז אם אני צודק ותהיי מוכנה לשתף, אני אשמח. (הסתייגויות פורום בעע: לא ציטטתי את שאר התגובה ולא התייחסתי פשוט כי אני מסכים איתה וכי ההסתייגויות בעע שלך היו מדויקות) |
|
|
השולט אור(שולט)
|
לפני 13 שנים •
20 ביולי 2011
אני בדעה שאדם לא צריך להסביר למה משהו לא נעים לו - זה לשים אותו אוטומטית במקום מתגונן - הוא לא בסדר שהוא מבקש ולכן הוא צריך להסביר.
יש מספיק נשים שמרגישות רע כשפונים אליהן במילים מזלזלות, מקטינות, מכערות (ולא, אני לא מדברת על סשן אלא על הרחוב). רק היום נעצר בחור בכפר סבא, שהיה קופץ על נשים באמצע הרחוב, נוגע בהן ומנסה לדחוף אותן לפינה כדי לאנוס אותן. יאמרו מיד כולם... לא, אונס זה לא בסדר. ואני אומרת - כל מגע בגופך בניגוד לרצונך הוא לא בסדר. כל פניה מינית אלייך בצורה שיוצרת הרתעה, חשש, פחד... היא לא בסדר. כל ניסיון להחפיץ אותך ע"י אדם זר או קרוב (שוב שלא בסשן), הוא לא בסדר. כי כשאת חפץ - את לא אדם ולא צריך לכבד אותך או את צרכייך. ולא משנה אם זה ברחוב, בקיוסק, באוטובוס או בכל מקום אחר. נשים לא צריכות להילחם על זכותן לכבוד מלא, בדיוק כמו שגברים לא צריכים להילחם על זה. נשים לא צריכות לחיות בפחד. וסליחה, אבל אף אחד לא יכול לבוא ולשפוט האם אישה מסוימת פוחדת בצדק או שלא בצדק. זה לא עניינו של אף אחד. אתם לא יודעים את ההיסטוריה של כל אחת מאיתנו ואתם לא יכולים גם להיות אלה שמפחידים וגם לשפוט את התגובה. |
|
|
|
זאלופון(שולט)
|
לפני 13 שנים •
20 ביולי 2011
ציטוט: אני בדעה שאדם לא צריך להסביר למה משהו לא נעים לו - זה לשים אותו אוטומטית במקום מתגונן - הוא לא בסדר שהוא מבקש ולכן הוא צריך להסביר.
אדם לא צריך להסביר למה משהו לא נעים לו, אבל הוא יכול אם הוא רוצה. אני לא חושב שהוא צריך להרגיש במגננה מעצם השאלה. היא לא בהכרח רומזת שהוא לא בסדר, אלא שמישהו מבקש להבין אותו ואת רגשותיו טוב יותר. לא כדי לשפוט, לבקר או לקבל צידוק, אלא פשוט להבין. |
|
|
פרלין(נשלטת){ש}
|
לפני 13 שנים •
20 ביולי 2011
זאלופון כתב/ה: פרלין כתב/ה: אבל, אם אני הולכת ברחוב, עוסקת בעיניניי, חיה את חיי ומישהו יקרא לי כוסית - ברור שהוא יטריד אותי. ואגב, זאת באמת מילה דוחה. אפשר לשאול למה? כלומר, למה זה יטריד אותך, בהנחה שזה לא מלווה בהמשכים דוגמת הערות מעליבות או הצעות מגונות? אני לא מבקר את התחושה ולא שואל את זה מתוך בועה. אני מכיר את השיח בנושא, וגם מבין את הרתיעה מהמילה ומאנשים די בבוניים שלא מעניין אותם בכלל מה את רוצה או מרגישה כל עוד התחת שלך מוצא חן בעיניהם. אבל מצד שני, הרי ברור שהכוונה היא לחלוק לך מחמאה, וגם אם זו מחמאה לחלק בך שהוא אובייקט, הרי כולנו מטפחים את החלק הזה ומשקיעים בו מתוך רצון שכולם יראו איזה אובייקט יפה אנחנו, ואנחנו אוהבים שרואים ומחמיאים. למה זה נחווה כל כך אחרת כשזה מישהו זר ברחוב? (אני שואל את זה במנותק עד כמה שאפשר מהדיון הפמיניסטי פה שלא בא לי להכנס אליו, כי את השיח התיאורטי על הנושא בקונטקסט של יחסי כוח ומגדר וכו' אני כבר מכיר. דמייני אייקון אוף טופיק) אני מרגישה שאני נמשכת, בכוח, למרחב שאני לא רוצה להיות בו. יותר מזה, לא התכוונתי להיות בו. לא רציתי לפתות מישהו, לא ניסיתי שיסתכלו עלי. בסך הכל הלכתי ברחוב. ואני הרי לא איזו כוסית-על, כן? היה אפשר לחשוב שאני אהיה "מוחמאת" מהערות כאלה. אבל אתה יודע משהו, אני לא מוחמאת. במקום מאוד עמוק ואישי, פרטי ושלי, לא כנציגת המין הנשי או משהו, אני נעלבת. אני מרגישה שהפשיטו אותי מכל מה שאני. הפכתי לאובייקט, לרגע. זה לא נעים לי. אני לא אובייקט, אני מיכל. ויותר מזה, אני לא גוף. אני בן אדם. לא יודעת, הראיה החד מימדית הזו פשוט פוגעת בי. |
|
|
נילי ונילי
|
לפני 13 שנים •
20 ביולי 2011
לזאלו-
קצת קשה לתאר את החוויה. אתמול אחרי העבודה קפצתי לקניון במבשרת כדי לקנות פרוזן יוגורט. הייתי אחרי עבודה, עייפה ומצוברחת. כאב לי הגב, הייתי רעבה והנעליים הרגו אותי. כל מה שרציתי היה לעשות עצירה מהירה של חמש דקות בקניון, לקנות יוגורט וללכת הביתה לאכול אותו בשלווה. חבורה של חמישה נערים בני 16 בערך ישבו על הספסל בכניסה לקניון, ליד המאבטח, ושרקו לי. התעלמתי והמשכתי ללכת. השריקות הפכו לקריאות. התעלמתי. הקריאות הפכו ליללות שועל (זאב? תן?). בכל הזמן שבו עמדתי בתור בכניסה לקניון, מחכה לתור שלי להיבדק בגלאי המתכות, הם ייללו כמו חיות ואף אחד מהאנשים בתור וגם לא המאבטח לא חשב שזה מוזר או ראוי להתייחסות. אתה מבין? זו לא שאלה של האם זה מחמיא- כן או לא. זה פשוט, שכשאת הולכת ברחוב או נכנסת לקניון את אף פעם לא שקופה. תמיד ישימו לב אלייך. תמיד יהיה מישהו שיסתכל. גם אם את בפיג'מה וגם אם את במיני ועקבים- את אף פעם לא שקופה. יש לי חברים טרנסים, שרק אחרי שהם התחילו "לעבור" ברחוב כגברים הם הבינו עד כמה גברים הם שקופים ברחוב ועד כמה נשים לעולם אינן שקופות. תמיד יש עין שמסתכלת ו(כמעט) תמיד יש איזושהי הערה. זה לא גורם לי להרגיש אנג'לינה ג'ולי, וזה לא גורם לי להרגיש מיוחדת. האנשים שמעירים לי או שורקים לי או מייללים כמו חיות לא עושים את זה כי אני נהדרת והם מעוניינים לגרום לי להרגיש טוב עם עצמי. ולא, הם לא רוצים להכיר אותי. חמישה נערים בני 16 על ספסל לא באמת טעו לחשוב - בדרכם האווילית החיננית - שזו הדרך לפתח איתי מערכת יחסים. ואני? אני כולה רציתי יוגורט. הייתי שמחה להיות שקופה באותו רגע כי כולה רציתי להכנס חמש דקות ולצאת משם מיד. זה הכל. ולא, את לא יכולה להיות שקופה אף פעם. את תמיד מסומנת, תמיד נראית. זה עונה לך על השאלה? |
|
|