שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

נר ראשון - 2011

G-O-L-D​(שולט)
לפני 12 שנים • 20 בדצמ׳ 2011

נר ראשון - 2011

G-O-L-D​(שולט) • 20 בדצמ׳ 2011
"גולדי", מצחקק אלי כלובי, "מה שלומך?"
"טוב מאוד", אני אומר, "ואתה?".
"אני מאה אחוז", הוא אומר בקול המשועשע שלו והשיחה הטלפונית צוללת למחוזות עסקיים. אחרי שהשיחה מסתיימת אני נכנס לכלוב ומגחך לפוסט האחרון ששתלתי בכותרת: "אתם עוד פה?".
יא אללה, כמה שנים עברו...
אחת נפטרה, אחד מצא את עצמו על כל העמודים של העיתונים, הרבה עברו לצוד לצבעי הכחול ההוא של היהודון עם תמונות פרופיל מאומתות ובכל זאת, והשחור הזה נשאר כמו תמיד. שחור.

אני אוהב את השחור הזה. תמיד אהבתי. עכשיו בעודי כותב את המילים הללו אני שם לב כמה נוח לכתוב עליו.
כמה שנים לא כתבתי.

***

"אני איש נשוי, מיושב, מחושב, נגמרו המשחקים והשטויות", אני אומר לעצמי כשהדפדפן מעלה את הכלוב ואני מחייך. "נו, יאללה, נכתוב נר חדש לחנוכה. אחר כך נלך לאישה ונספר לה", אני אומר לעצמי כמו איזה ילד שגונב עוד קוביית שוקולד.
אני לא סובל את מה שהאתר הזה מייצג ויחד עם זה, אני לא יכול שלא להתרפק על ימים מלאי שובבות ובלגן שיצרתי לעצמי בעקבות המקום הזה. היו לי פה ימים טובים, אני מודה. אבל גם הרבה רייקנות וסוג של התמכרות מהאופן הרע. החיפוש התמידי. הריגוש הבלתי פוסק לצליל של ההודעה האדומה. חוסר היכולת ללכת עם מישהי אחת. חוסר יכולת להיות מסופק. הרבה עצבות יש פה מאחורי השחור הזה. היום אני מבין את זה. היום ברטרוספקטיבה אני מבין את זה טוב מאוד. היום אני מבין כמה כאוב הייתי וכמה האישה של חיי ידעה לרפות את אותם שדים וכאבים כמו לביאה שמצמידה את ראשה לראש אריה כואב ונוהמת לו: "איזה גור חמוד אתה, איזה גור..."


***

"מה את מבלבלת לי את המוח", אני אומר לפסיכולוגית שלי, "לעשות ספורט? עם כל הסטרס של העסקים והחיים, כל מה שבא לי זה לאכול סופגנייה, להתכסות בשמיכה וללכת לישון. אני רוצה לישון. חורף. קר לי".
"ממש מתכון לבריאות", היא צוחקת.
"אני נראה לך אחד ששומר על הבריאות שלו?" אני אומר לה ומלטף את הכרס העצומה שטיפחתי, כזו שבקלות היתה מתחרה בכרס של כלובי.
"לא חבל?" היא אומרת.
"לא. ממש לא".
"למה?"
"למה מה?" אני אומר ומרגיש את העצבנות עולה בי.
"למה לא חבל?"
"כי החיים זה שתי דקות. בדיוק כמו נר של חנוכה. הנה הוא דולק, הנה הוא נכבה. תאכל, תחייה, תהנה, והנה, זה נגמר".
"אז לא לחשוב על המחר?" היא מחייכת.
"לחשוב, בטח שלחשוב, רק תלוי כמה מחר..."
"כמה?"
"שישים, שישים וחמש מקסימום".
"אתה ילד", היא אומרת לי.
"נכון", אני מנהנן כמי ששמע את עצמו מהצד. אחר כך אני שותק ומחכה שהזמן יעבור.


****

"אתה בא?" אומרת לי אישתי ומפריעה לי בשיחת טלפון עם האיסט קוסט.
"כן, שתי דקות אני אומר", וחוזר לקו השני. השיחה מסתיימת ואני עולה הביתה. כשאני פותח את הדלת אני רואה את אחי, אישתי, שותפי העסקי וחנוכיה לא דולקת עם סופגניות לצידה כשהבת שלי מחזיקה את עצמה שלא לבלוע את כל המגש.
"ילדונת שלי", אני מחייך מאושר, "את רוצה להדליק עם אבא נר לחנוכה?"
"אני נר, נר, גם אני, אופגנה אופגנה", היא מחייכת באושר.
"בואי" אני אומר ולוקח את הבת שנתיים הזו על הידיים להדליק איתה נר. היא מחבקת אותי בעודי מברך ואז אנו שרים יחד והנרות דולקים. היא לא מרפה ממני. החיבוק שלה נעים לי כל כך והפה שלה ששקוע בצווארי נושף הבל חמים של תינוקת נרגשת. אני מביט באישתי נרגש והיא מחייכת אלי את החיוך שלה שתמיד עושה לי להרגיש שהכול בסדר. אני מחבק את הקטנה חזק ואומר לעצמי, "שלא יגמר לעולם".

חג שמח - נר ראשון.
    התגובה האהובה בשרשור
Uranus
לפני 12 שנים • 20 בדצמ׳ 2011
Uranus • 20 בדצמ׳ 2011
כל מה שיש לומר זה רק:
ד"ש ונשיקות icon_wink.gif

חג שמח גולדי.
בשקט​(נשלטת)
לפני 12 שנים • 22 בדצמ׳ 2011

לא פסו ניסים

בשקט​(נשלטת) • 22 בדצמ׳ 2011
האיש הזהוב כתב - כבר חשבתי שלא נזכה לזה שוב.icon_smile.gif
אין, אין משהו יותר מעגן, ומרחיב נשימה מחיבוק של קטנטנים.
חג אורים שמחח ושנה טובה.
נמש
לפני 12 שנים • 23 בדצמ׳ 2011
נמש • 23 בדצמ׳ 2011
עשית לי עונג שבת!
ורוניק
לפני 12 שנים • 23 בדצמ׳ 2011

גם לי !

ורוניק • 23 בדצמ׳ 2011
גם לי !!!
Brida​(נשלטת){DDDOM}
לפני 12 שנים • 26 בדצמ׳ 2011

חג שמח...

Brida​(נשלטת){DDDOM} • 26 בדצמ׳ 2011
איזה פוסט נפלא.
אני מבינה מהתגובות שפעם כתבת פה לא מעט, בבקשה,
אל תפסיק. icon_smile.gif
כלובי
לפני 12 שנים • 28 בדצמ׳ 2011
כלובי • 28 בדצמ׳ 2011
חבל שלא כל יום נר ראשון של חנוכה..

אתה חייב לבוא לבקר לעיתים קרובות יותר..
סקרנית29
לפני 12 שנים • 19 ביוני 2012
סקרנית29 • 19 ביוני 2012
איזה יופי גולד
גדלנו..מהות החיים היא המשפחה שייצרנו

אושר צרוף לקרוא אותך תמיד
סקרנית29
לפני 12 שנים • 19 ביוני 2012
סקרנית29 • 19 ביוני 2012
איזה יופי גולד
גדלנו..מהות החיים היא המשפחה שייצרנו

אושר צרוף לקרוא אותך תמיד