על מה בעצם אני כותב כאן -אתגר לדיון של ממש

אני מציעה להכניס ללקסיקון הכלובי את המושג החדש "גבר נכה רגשית קורא לעצמו שולט" (גנרק"ש).
הם אלה שרוצים יותר מנשלטת אחד, לא כולל אישה חוקית בבית, הם אלה שרוצים לקחת ילדה בת 20 מבית קפה הביתה ולפרק אותה, הם אלה שכותבים פנטזיות בבלוקים ובפורומים, ובעיקר לא מצליחים לבנות שום מערכת יחסים (חוץ מכמה סטוצים מדי פעם).... הם מרגישים בודדים ומנוצלים, ורק רוצים.

גנרק"ש פורחים רק בעולם הוירטואלי, כשאף אחד לא יודע איזה יצור מכוער ואימפוטנטי יושב מאחורי מקלדת. אני בטוחה שלשוחח עם הבועל באופן אישי תהיה משימה ריקה מתוכנה ובכלל לא אינטלקטואלית.

אנו יכולים ליהנות מהקיום הוירטואלי שלו או לא.
אני אישית נהנת מהליצן הבועל ושמחה שהוא חזר לשעשע אותי. מקווה שיצליח לכתוב על נושאים אחרים חוץ מלרדת על נשים בעלות קיפולי תשוקה.

מר אדון בועל ומכניע יקר.

קראתי את הסברך דלעיל לגבי משמעות כתיבתך באתר. אני מבינה שאתה עורך לעצמך "מחקר" כלשהו או מאתגר את עצמך אינטלקטואלית.

ובכן אשמח לשמוע (ללא ציניות לשם שינוי) מה הן ההשלכות התיאורטיות ובעיקר – הישומיות - שאתה מצפה להשיג באמצעות חקר התופעות עליהן אתה מצביע, כי למעט המשגה מחודשת של המושג "אהבה" טרם הצלחתי להבין איזו תיאוריה אתה מנסה להרכיב ובמה היא אמורה להיות שימושית.

אין לי אישית שום בעיה עם דברי הנאצה והגנות שאתה מעלה באופן תדיר בבלוגך או בפורום (כל עוד אינך מלבין פני אינדוודואלים ברבים), אני פשוט לא מצליחה להבין את מטרתם. איך ההצבעה על תופעות כמו "שמ"ד" או "דום סחבה" וכיו"ב, עשויה להביא לשינוי כלשהו בתפיסת מציאות של מישהו ובעיקר לשינוי התנהגות, ומדוע בעצם, נדרשים שינויים כאמור מלכתחילה?

ואם עדיין לא היתי ברורה, אז אודה לך אם תוכל להסביר לי, איך ההצבעה על היותו של מלפפון "ירוק" הנה בבחינת "מחקר" ואיך היא אמורה להוביל לשינוי בטעמו הקולינרי של מישהו, אם בכלל. ומדוע בעצם, שאנשים לא ימשיכו לחבב מלפפונים ירוקים, הגם אם המילה "לחבב" אינה מגדירה במדויק את רגשותיהם כלפי מלפפונים ירוקים?

אני באמת באמת אשמח להבין. למעשה, אני שונאת לא להבין.

הנה אתגר לדיון של ממש. אחרי שנקעה הנפש מהקשקשת של למי ..גדול יותר ( תחת או משהו אחר..) ואחרי שהתבקשתי, שוב ושוב, להחזיר את הדיון למחוזות אינטלקטואליים משהו , אני חוזר ומביא כאן את הדיון שפעם ניהלתי כאן והנוגע לשורשי העיסוק הבדסמי.
בכן, על מה לכל הרוחות , אני כותב כאן ? האם העסוק שלי בנשים השמ"ד ( רק לצרכי קיצור ר"ת של השמנות, מכוערות , דחויות ) הוא תכלית הכל, או שמדובר בעצם במשהו אחר לחלוטין, שמיתאר גופן של הנשים כאן איננו אלא אחד ממאפייניו הבולטים.
ובכן, למי שזוכר, אני עוסק , קודם כל, בדיקונסטרוקציה של המרחב הרומנטי. בלשון אחר, והמובנת גם להדיוטות שכאן, אני נוטל את המושגים, והמסמנים ( המילים ) שבהם אנו מתארים את תחושותינו במרחב הרומנטי , מפרק אותם מהמיתוסים האופפים אותם, ומרכיב אותם מחדש, כפי שהם. אני מביט נכוחה אל אמת החיים הרומנטית, מרוקן אותה מהמיתוס הדכאני של המיתוס השקרי והכוזב הקרוי "אהבה" וקורא לכולם להביט נכוחה בהתנהלות הרומנטית שלנו כפי שהיא - צרכנים של שוק המתנהל לפי כללי היצע וביקוש לכל דבר וענין.
אבל למה כמובן להתרכז בשוק הבדסמי דווקא ? - ובכן הסיבה היא בגלל צמצומו של מרחב המחקר שלנו. כל מי שנכח אי-פעם באירוע חברתי בדסמי או במועדון היכרויות בדסמי - מודע לתופעות שמוטחות בפניו עד שלא ניתן להתעלם מהן. ריבוין של נשים מסוג השמ"ד הוא אחת מהן.
הענין הזה, למי שעוסק בעיסוק אקדמי, וולמי שיש לו סתם סקרנות אינטלקטואלית מחייב , באופן בלתי נמנע, מחשבה לגבי הסיבות לכך ? למה זה ?
כאמור הכיעור הנשי איננו התופעה היחידה הרווחת במרחב הבדסמי אך הוא בולט לעין מאוד, במידה רבה נוספת קיימת כאן התופעה של התחלפות תזזיתית של זוגיות הדומה למעין משחק של כיסאות מוזיקאליים בקצב של רכבת הרים. עד שנקל לקבוע את הכלל הציני ש"כאן כבר כולם היו עם כולם, ואם לא- אז הם יהיו...".
הסיבה לתזזיתיות של ההתחברויות וההתנתקויות "הרומנטיות" כאן נעוצה כמובן ביסוד הראוותני של הסצינה הבדסמית, ללא השערוריה של ההתחברות וההתנתקות אין קיום לסצינה הזאת.

הדברים שהבאתי כאן אינם בבחינת סוף הדיון, הם בעיקר זריקת אתגר, לתחילתו של דיון רציני ממש לאלו שנקעה נפשם מהאווילות הפושה כאן , ואני מקווה שהדברים שלי ישמשו פתח לדיון ראוי של ממש.

אדון מכניע ובועל,

קשה מאוד לראות בכתיבה שלך אתגר לדיון של ממש, ויותר מזה - לראות בה משהו שיש בו כנות.

אתה מדבר על סקרנות אינטלקטואלית, אבל הדבר האחרון שאפשר להגיד על הפוסטים שלך הוא שסקרנות אינטלקטואלית מניעה אותם. סקרנות היא רבת פנים: האם לכל הנשלטים תכונות אופי דומות, או שמדובר במונח שמקיף מגוון רחב מאוד של טיפוסים? האם יש בנמצא נשלט שאינו נשלט מלמטה, ושאינו כותב את תסריט השליטה בו? האם צריכים לנהל בכלוב רשימות שחורות? והאם כל המלכות בתשלום הן זונות?... בקיצור, שאלות רבות עומדות על הפרק, אבל אתה חוזר ומעלה שאלה אחת בלבד. וליתר דיוק גם השאלה האחת שלך אינה אתגר לדיון, אלא מנוף רטורי לחזור ולהגיד את אותו הדבר: "נשים שמנות הן דוחות, ואלמלא הן היו מוכרות את עצמן כנשלטות אף גבר לא היה פוזל לעברן". את השנינה הזו אתה מוכר פעם אחת כתיאוריה ניאו-מרקסיסטית, ופעם כדקונסטרוקציה של המרחב הרומנטי (והדבר האחרון שאפשר להגיד עליך הוא שאתה דקונסטרוקציסט, כי אתה עוסק בבניה וקיבוע של מושגים כמו תשוקה ואסתטיקה, אגב התעלמות גמורה מן העובדה שרבים חושקים בצורה שונה ממך). הפואנטה שלך לעולם עומדת, אבל התפאורה האינטלקטואלית שלך משתנה מהפקה להפקה.

אם לסכם, מה שאתה עושה אינו אינטלקטואלי אלא ריטואליסטי. חוקי הריטאל שלך ברורים מאוד: אחת לכמה זמן נכנסים לכלוב וכותבים "נשים שמנות הן דוחות, ואלמלא הן היו מוכרות את עצמן כנשלטות אף גבר לא היה פוזל לעברן". כמו כן, חובה להגיד "שמנה מכוערת ודחויה", וכל מי שלא אמר שלושה דברים אלו, לא יצא יד חובתו. אני לא יודע אם זה ריטואל סאדיסטי שבו אתה מתענג על הגילוי שלך שעיסוק בשומן של אנשים גורם לרבים תחושה של אי-נוחות, או שזה ריטואל שבו אתה בונה את הדימוי העצמי שלך, או משהו אחר. אבל אני יודע שמבחינה אינטלקטואלית טהורה הייתי שמח שירוצו כאן עוד כמה שרשורים ששאלתן "למי יש גדול יותר" מאשר עוד שרשור שעניינו שומנן של נשים.

אדון מכניע ובועל,

קשה מאוד לראות בכתיבה שלך אתגר לדיון של ממש, ויותר מזה - לראות בה משהו שיש בו כנות.

אתה מדבר על סקרנות אינטלקטואלית, אבל הדבר האחרון שאפשר להגיד על הפוסטים שלך הוא שסקרנות אינטלקטואלית מניעה אותם. סקרנות היא רבת פנים: האם לכל הנשלטים תכונות אופי דומות, או שמדובר במונח שמקיף מגוון רחב מאוד של טיפוסים? האם יש בנמצא נשלט שאינו נשלט מלמטה, ושאינו כותב את תסריט השליטה בו? האם צריכים לנהל בכלוב רשימות שחורות? והאם כל המלכות בתשלום הן זונות?... בקיצור, שאלות רבות עומדות על הפרק, אבל אתה חוזר ומעלה שאלה אחת בלבד. וליתר דיוק גם השאלה האחת שלך אינה אתגר לדיון, אלא מנוף רטורי לחזור ולהגיד את אותו הדבר: "נשים שמנות הן דוחות, ואלמלא הן היו מוכרות את עצמן כנשלטות אף גבר לא היה פוזל לעברן". את השנינה הזו אתה מוכר פעם אחת כתיאוריה ניאו-מרקסיסטית, ופעם כדקונסטרוקציה של המרחב הרומנטי (והדבר האחרון שאפשר להגיד עליך הוא שאתה דקונסטרוקציסט, כי אתה עוסק בבניה וקיבוע של מושגים כמו תשוקה ואסתטיקה, אגב התעלמות גמורה מן העובדה שרבים חושקים בצורה שונה ממך). הפואנטה שלך לעולם עומדת, אבל התפאורה האינטלקטואלית שלך משתנה מהפקה להפקה.

אם לסכם, מה שאתה עושה אינו אינטלקטואלי אלא ריטואליסטי. חוקי הריטאל שלך ברורים מאוד: אחת לכמה זמן נכנסים לכלוב וכותבים "נשים שמנות הן דוחות, ואלמלא הן היו מוכרות את עצמן כנשלטות אף גבר לא היה פוזל לעברן". כמו כן, חובה להגיד "שמנה מכוערת ודחויה", וכל מי שלא אמר שלושה דברים אלו, לא יצא יד חובתו. אני לא יודע אם זה ריטואל סאדיסטי שבו אתה מתענג על הגילוי שלך שעיסוק בשומן של אנשים גורם לרבים תחושה של אי-נוחות, או שזה ריטואל שבו אתה בונה את הדימוי העצמי שלך, או משהו אחר. אבל אני יודע שמבחינה אינטלקטואלית טהורה הייתי שמח שירוצו כאן עוד כמה שרשורים ששאלתן "למי יש גדול יותר" מאשר עוד שרשור שעניינו שומנן של נשים.