פרלין(נשלטת){ש}
|
לפני 12 שנים •
19 במאי 2012
סיפור בהמשכים/ פעילות קהילתית
טוב, אתם מכירים את החוקים, לא? אני מתחילה ואתם ממשיכים.
כל אחד כותב פסקה אחת או שניים ובסוף יוצרים סיפור מגניב. תהיו טובים אלי, אני צריכה לעבוד. "מלווינה מורפיקס הרגישה את היד המיוזעת מתהדקת סביב צווארה. קודם היה חושך ושקט ואז קול, קריר מאוד, אמר לה: 'קחי נשימה עמוקה' ורגע אחר כך היא כבר נאבקה ביד הנכרכת ומתהדקת סביב קנה הנשימה שלה. היד היתה גדולה ומזיעה וחזקה מאוד ומלווינה הייתה קשורה וחלשה ועייפה. העיניים שלה בערו וחיפשו באפילה משהו, רמז למקום הימצאותה, משהו שיעזור לה. באופן משונה היא היתה רגועה למדי, 'ככה זה מרגיש למות?' היא תהתה, כמעט באדישות. בעצם, כבר סבלה מחוסר חמצן והמוח שלה עבד לאט, לאט מאוד. היא סרקה באיטיות את החושך שלפניה והמוח רשם, לאט, לאט: חדר קטן, כמעט חשוך לחלוטין. בקיר מולה יש חלון קטן שנפתח אל קיר לבנים. חם בחדר הקטן, בגלל זה היד הגדולה מזיעה כנראה. אבל למה היד הגדולה חונקת אותה? ולמה היא אמרה לה לקחת אוויר? ושל מי בכלל היד הגדולה? למלווינה לא היה מושג והיא הייתה, כל כך כל כך עייפה. החדר הפך להיות מטושטש יותר ויותר והראות שלה שרפו. זה כואב! למה זה כואב? גם לזה לא היתה לה תשובה. ועדיין היא חיפשה, עדיין העיניים נעו, אבל זה כבר לא שינה. היא התנודדה ונרפתה ודקה לפני שהחושך הגדול אפף אותה, ריחפה במוחה השאלה: "אבל איך לעזאזל הגעתי לכאן?" |
|
|
amy(נשלטת){מבטלעיניים}
|
לפני 12 שנים •
19 במאי 2012
כשפקחה עיניה, עדיין היה חשוך בחדר. אותו קול קריר היה שם, והיא חשה את אותו היד המיוזעת, הפעם מתחת לעורפה. לא עוד חונקת, אלא מערסלת את צווארה. יד שניה הגישה כוס מים לשפתיה.
"שתי", אמר הקול. מוזר, חשבה לעצמה, באותה חשיבה איטית ומנותקת ממקודם. הקול אינו מצווה, אך גם אינו מבקש. ובכל זאת, ברור לחלוטין שיש לציית לנאמר. היא שתתה, ובתימהון נוכחה לדעת עד כמה צמאה הייתה. בלגימה אחת הורידה לקרבה את תכולת הכוס כולה. |
|
|
|
Inside your head
|
לפני 12 שנים •
19 במאי 2012
רסיסי הבנה החלו להכות את תודעתה באטיות מאכלת.
תנועותיה היו מוגבלות, כמעט ולא היה לה מרחב תנועה, פרקי ידיה עוטרו בטבעות מתכת עבות וכבדות, כך גם פרקי רגליה. היא למעשה הייתה עקודה למשטח קר, מנוכר וחלק. רצועות עור עבות חצו את מתניה והדקו את אגנה למשטח. אינסטינקט ראשוני היה להתנער מכל הכבלים. מספר שניות עברו עד שחוסר האונים חלחל לתוכה ופאניקה אדירה הציפה אותה, היא החלה לנהום בפראות ולזוז בתנועות קצרות וחדות, מנסה לפלוט צרחה, קריאת עזרה, ורק הברות חנוקות בקעו ממנה. |
|
|
|
פרלין(נשלטת){ש}
|
לפני 12 שנים •
20 במאי 2012
'זה לא יעזור' אמר קול אחד, מימינה. לא היה לה סיכוי לראות אותו, בדרך בה היתה קשורה עכשיו.
היא תלתה מבט זועם בחלל האוויר והמשיכה לצעוק דרך מחסום הפה. אם משהו, זה נתן לה הקלה, מסוימת מאוד, אבל זה היה טוב, השאיר אותה ערנית, דרוכה. ורק את זה היא ראתה, רק זה: חלון פתוח אל קיר, צללים. ואזיקי ברזל כופתים אותה וקול, עדין איכשהו אומר שוב: 'זה לא יעזור'. הוא אמר: 'אם תרגעי, אולי נוכל לדבר.' אולי נוכל לדבר, אולי נוכל לדבר, היא סובבה את המילים בקדחתנות בתוך ראשה. אולי נוכל לדבר. היא תשמח לדבר, היא תשמח להשתחרר מהמחסום הזה, היא תשמח לכל שינוי וכך, היא הכריחה את עצמה להרגע, נושמת עמוק. לאט לאט, מתון מתון, הגבר פסע אל תוך שדה הראיה שלה. היא ציפתה שהוא יהיה רעול פנים, אבל לא בגלל זה היא נשנקה כשראתה אותו. היא זיהתה אותו מיד וחשה, כמעט באותו רגע, הקלה גדולה ואימה גדולה אף יותר. |
|
|
|
פרלין(נשלטת){ש}
|
לפני 12 שנים •
21 במאי 2012
בבקשה, תצטרפו!
מותר ורצוי לשבור את הסגנון ואת הרצף. מותר ורצוי להכניס פתאום ערפד לתמונה או בת יענה או דבר מה סגול או אפילו דינוזאור. עדיף שזה יהיה בעוד סגנונות וכמה שיותר מטורף יותר טוב. תדעו לכם, קהילה יקרה, אנחנו עוד נגיע רחוק. יאללה, תכתבו! |
|
|
נוריתE
|
לפני 12 שנים •
22 במאי 2012
[quote="פרלין"]'זה לא יעזור' אמר קול אחד, מימינה. לא היה לה סיכוי לראות אותו, בדרך בה היתה קשורה עכשיו.
היא תלתה מבט זועם בחלל האוויר והמשיכה לצעוק דרך מחסום הפה. אם משהו, זה נתן לה הקלה, מסוימת מאוד, אבל זה היה טוב, השאיר אותה ערנית, דרוכה. ורק את זה היא ראתה, רק זה: חלון פתוח אל קיר, צללים. ואזיקי ברזל כופתים אותה וקול, עדין איכשהו אומר שוב: 'זה לא יעזור'. הוא אמר: 'אם תרגעי, אולי נוכל לדבר.' אולי נוכל לדבר, אולי נוכל לדבר, היא סובבה את המילים בקדחתנות בתוך ראשה. אולי נוכל לדבר. היא תשמח לדבר, היא תשמח להשתחרר מהמחסום הזה, היא תשמח לכל שינוי וכך, היא הכריחה את עצמה להרגע, נושמת עמוק. לאט לאט, מתון מתון, הגבר פסע אל תוך שדה הראיה שלה. היא ציפתה שהוא יהיה רעול פנים, אבל לא בגלל זה היא נשנקה כשראתה אותו. היא זיהתה אותו מיד וחשה, כמעט באותו רגע, הקלה גדולה ואימה גדולה אף יותר.[/ quote] אחיה החורג,עמד מולה. ערן!?היא כמעט צעקה. בתדהמה,ערן!! מה,לעזזל אתה חושב שאתה עושה?,היא התחילה לבכות שחרר אותי מה אתה רוצה? אותך .הוא אמר. אותך,רציתי כבר שנים. ועכשיו,אני מתכוון גם לקחת... |
|
|
Mr Sassy Pants(אחר){Pixie}
|
לפני 12 שנים •
23 במאי 2012
מלווינה מוצאת את עצמה בשוק שוכבת כפותה מול אחיה החורג והסוטה חסרת אונים לחלוטין, זכרונות מהילדות החלו להציף אותה על הזמנים שהיא שמעה צרחות מהחדר שלו ולעולם לא ידעה אם הן היו צרחות של הנאה או סבל.
הוא ניגש אליה לאט וליטף את שערה בעדינות ואמר בתוך תוכך ידעת שהיום הזה יגיע ואפילו ציפית לזה , אני עד היום זוכר את המבטים שהיית שולחת לי, מממש כאילוכבר דימיינתאיך זה יהיה כשאחדור אז סוף סוף הגיע היום. לפני שהיא הפסיקו אפילו להגיב הוא החזיר לה את הגאג לפה. ערן הסתובב סביב אדווינה החסרת אוניםועצר ליד רגליה וליטף לה את הכוס מעל מעל הגךנס הקטנטן והזנותי שהיא לבשה, ללא הודעה מוקדמת שלף מספריים וגזר אותם עד שנגלה מולו חוטיני וורוד ובזמן שהיה פסוק במלאכתו בדווינה חשה מגע נוסף על פניה וקול נוסף נשמע מתוך החשיכה "כשאנחנו נסיים איתך את תתחנני שנזיין אותך"... |
|
|
|
נוריתE
|
לפני 12 שנים •
24 במאי 2012
ידיים זרות עטפו אותה מגפפות את כל הגוף
היא בכתה ורעדה אבל הפה החסום לא נתן לה להוצאי מילה מלבד גניחות פחד מהולות בכאב עיניה כוסו מחדש והיא מצאה עצמה מובל ולא ידועת לאיפה עד שהונחה בגסות על מתקן וניקשה אליו כשהיא מכופפת קדימה הרגליים נקשרו בפשוק לרגלי המתן ,הידיים הותתרו רק בכדי להיקשר שוב מקדימה ,היא רעדה כולה לא ידועת מה יבוא וכשזה בא, זה בא שוא זנבות נחת על גיווה ואז המשיך להמטיר עליה מכות על ישבנה והירכיים והרגליים..היא יללה יגנחה ,תסירו את הגאג נשמע הקול של אחיה, אני רוצה לשמוע אותה ואז היא יכלה לצעוק אבל זה לא שיחרר אותה ולא הקל על הכאבים האיומים , בעוד ההלצלפות ממשיכות והיא חשובת מקווה שמייד בעוד רגע ,היא תתעלף אבל זה לא קרה ובמקום זה חדל השוט ודממה השתררה בחדר ,ורק יפחות וגניחות הכאב שלה עוד נישמעו בו יש גסה נדחפה אל בין ירכיה, ממששת את הכוס, מחדירה אצבע שתיים, "היא יבשה" "אז תדאגו לזה שהיא לא, תהיה יבשה" היד הזרה התחילה ללחוץ לה על הדגדגן ואז חדרה עמוק לתוכה דופקת אותה בכוח, מבלי לרצות ובלי להרגיש הי אהתחילה לאיטה לגנוח ביחד עם הנגיחות שבתוכה "כן כלבה" נשמע קולו של אחיה ככה אני אוהב אותך, כלבה מיחומת" דילדו נדחף אל תוך אחוריה והיא מצאה עצמה נדפקת משני הצדדים היא כבר התחילה לשכוח את הכאב ממשיכה להתמכר ולגנוח "אאת גומרת?" הווא דרש, היא המשיכ הלגנוח " את? גומרת? " הוא חזר ודרש כן כן כן הווו כן "מספיק" הוא אמר היא הותרה מהמקתן ושוב קשרו לה את הקרסוליים ופרקי הידיים והויא מצאה עצמה נגרת בין שני זוגות ידיים חזקות מושכבת על ספסל עץ ושם הותר השוב ורותקה עליו רגלליה שוב מפושקות ואז חזרו ההצלפות ביתר שאת ואכזריות,אבל הפעם על כל חלקה הקידמי מתמקדות בשדיים בכוס ובכפות הרגליים והפעם היא היתה חופשיה לצרוח את הכאבי ם שלה לאוויר העולם ובאוזניו שלו |
|
|
|
נוריתE
|
לפני 12 שנים •
31 במאי 2012
holla
מישהו ירים את הכפפה? נו? 
|
|
|
|
Inside your head
|
לפני 12 שנים •
1 ביוני 2012
נוריתE כתב/ה: ... היא הותרה מהמתקן, ושוב קשרו לה את הקרסוליים ופרקי הידיים והיא מצאה עצמה נגרת בין שני זוגות ידיים חזקות מושכבת על ספסל עץ ושם הותרה שוב ורותקה עליו רגלליה שוב מפושקות
ואז חזרו ההצלפות ביתר שאת ואכזריות, אבל הפעם על כל חלקה הקידמי מתמקדות בשדיים בכוס ובכפות הרגליים והפעם היא היתה חופשיה לצרוח את הכאבים שלה לאוויר העולם ובאוזניו שלו.. מלווינה התעוררה בבהלה מתוך החלום, והתיישבה על המיטה באחת, המבט שלה נדד לפינות שונות בחדר על מנת לוודא היכן היא נמצאת. עדיין הייתה מעט אפופה ומעורפלת מהשינה, אגלי זיעה עטרו את מצחה ועורפה, ועורה היה לח. ידיה החלו לטייל על גופה במהירות על מנת לוודא שגופה שלם, לא פצוע ולא חבול. היא ניערה את גופה בחוזקה, כאילו מנסה לנער את תחושת הכבלים שליוותה אותה מהחלום. ההקלה כי מדובר בחלום החלה להציף אותה, וכך גם נשימותיה הסתדרו לאטם, ואגלי הזיעה התאדו להם בהדרגה, היא מתחה את הגפיים לצדדים בתנועות רחבות וחדות אשר התריסו "חופש" לעבר חלל החדר. בתחושת הקלה היא ניטחה על הכרית לאחור, ונשמה לרווחה. ניסיונותיה להרדם שוב עלו בתוהו, גם משום שהחלום הטריד את מנוחתה וגם משום שהיה זה ליל קיץ חם במיוחד, והאויר עמד במקומו. חלון חדרה המשקיף אל שדה החיטה היה פתוח, והוילון בקושי זז. |
|
|