מאסטר יקיר(שולט)
|
לפני 20 שנים •
28 ביולי 2003
בעקבות תלונות של...
בעקבות תלונות של שפחות/סאביות על פנייתם של אדונים מסויימים אליהן,
החלטתי להעלות כאן סיפור שפעם כתבתי: נקמת השפחות שלוש שעות חלפו מאז התיישב מאסטר נון אל מול הצג. כהרגלו בלילות, ניסה להעלות ברשתו עוד שפחה כנועה וצייתנית, כאילו חסרו לו המה, אך תאוותו, שלא ידעה שובע, כמו שיעבדה אותו ונדמה היה, שהוא נכנע ל"מצב" וללא לאות, בתחילה, המטיר חיבה, הפגין התעניינות ובאחת - חקר, שאל, הצליף פקודות, הציב תנאים, שידר את כלליו המחייבים, התנה תנאים, הציב דרישות והיא – קפאה על ברכיה כנציב מלח. "כן, אדוני, בהחלט, אדוני, מה שתבקש, אדוני", היו המילים שאצבעותיה הקלידו כמעט בעל-פה ובמהירות עשויה להפליא. "מצלמה דיגיטלית, יש לך?" היא השיבה בחיוב למרות חששותיה להיחשף. "יפה, שפחה, מרגע זה הכינוי שלך הוא "השפוטה של מאסטר נון" עופי מכאן והיכנסי לחדר 8686 ושם, את ממתינה בדממה מוחלטת עד שאגיע, האם זה ברור?" הקלדתה המצייתת לא איחרה לרצד ברעד על מסכו. 'יש!!!!!', הוא פלט בתחושת ניצחון וידיו התחככו זו בזו מעונג. 'השלישית שמחכה לי!' הזונה של מאסטר נון והשרמוטה של מאסטר נון כבר המתינו בחדר 8686 כשעתיים וכעת הצטרפה אליהן השפוטה של מאסטר נון, אשר נדהמה לראות את הממתינות לפניה, וחשה שהיא הולכת להתמודד מול שתיים "מקצועיות" על פי הכינוי שלהן. לרגע חשבה לסגת. לברוח מתחושת ה'נבגדת' אשר הציפה את מערומיה השופעים ועצרה בכל כוחה ניצוץ של דמעה, שאיימה לשרוט את לחייה הסמוקות מכעס, אך גמלה ההחלטה בליבה להמתין בצייתנות, כפי שנצטוותה, כי חשבה שהמאסטר יבדוק אותן, יבחן את יכולתן ואז יחליט מי מהן תהיה שפחתו. 'הרי כל מטרתי היא למצוא לי אדון', ניסתה להשקיט במעט את חששותיה. הזונה של מאסטר נון הציצה בחרדה במצטרפת. פניה לבשו גלימה של דאגה והרהורי חרטה החלו לבצבץ ברצונה להישאר בחדר. 'מה הוא עושה?' פלטה אל החלל שהקפיא אותה מעזות שאלתה. 'למה הוא לא מסתפק בי??? טוב, בטח הוא יעשה סלקציה ויבחר בי, כי אני הייתי הראשונה והוא יראה איזו צייתנית אני. מחכה כל כך הרבה זמן בשקט', ניסתה להרגיע את קנאתה והצטנפה בפינת החדר. השרמוטה של מאסטר נון חשפה את ציפורניה. הריבוי הזה של השפחות במחיצה אחת הוציא אותה משלוותה. היא עקבה אחר כניסתה של השפוטה, אשר התמקמה לה בשורה השלישית ברשימת הממתינות לבואו של הבועל. את הזונה היא כבר קיבלה כחלק מנוף החדר. כקישוט. 'בהרארכיה הזאת', חשבה, 'אני יותר מקצועית ומיומנת, אבל השפוטה נראית לי סיכון עבורי'. היא הסתודדה בינה לבין עצמה וחיפשה בתאי מוחה אחר תחבולה כיצד לגרום לו, למאסטר נון, לבחור בה. 'איך אסלק אותה מכאן?' הייתה השאלה אשר הטרידה את השרמוטה. 'היא ממש איום בשבילי. אני חייבת להפחיד אותה!' היא הסכימה עם ההחלטה וכמעט שפנתה אליה בפרטי, אך לפתע קיפלה את ציפורניה החדות. 'אני יותר נועזת ממנה. 'היא לא תפריע לי בכלל!' הרגיעה את סערתה וזקרה פטמותיה לקראת היכנסו של מאסטר נון אל החדר. השהייה בחדר 8686 הייתה צפופה. דוממת. הזונה, השרמוטה והשפוטה לא החליפו ביניהן מילה. אפילו לא בפרטי, כי כל אחת מהן חששה מפני הלשנה של "חברתה" למאסטר נון. אף אחת מהן לא שאפה להעניק יתרון לאחרת, ולכן שתקו יחד את הציפייה לבואו של האליל, שיפתח את פי השפחה. מאסטר נון הביט בשעון הקיר ותלה בו תקוות, שבשעה הקרובה יעלה בקשיחותו לדלות שפחה נוספת מן הצ'ט. משהו במילות הקסם הראשוניות שלו אל קורבנו, היה מצית בה, בקורבן, איזו שלהבת-יה, שהנה היא מצאה את מבוקשה ויכולה לארוז את מסכת החיפושים ולהתחיל להשתעבד. השרמנטיות שלו פעלה לטובתו. הוא השכיל לשלוח לשפחה שמעבר לצג את המילה הנכונה, בדיוק כפי שהתאוותה לשמוע. נגיעתו המדויקת בנפשה של השפחה, ברצונה ובתודעתה, הביאה לו את השם 'המאסטר רב האון'. הוא ידע לנווט את עינוגי לשונו היישר אל הפינה הנכונה במוחה של השפחה, אך כאשר חש שהיא מוטלת לפניו חפויית כל רצון משלה וכבושה בין רגליו, חידד הוא את גרזנו בבשרה הצמא למגע ועיצב אותה לצרכיו, כחומר ביד השולט. בעשר הדקות האחרונות, עם סיום השעה אותה תלה כתקווה בשעון הקיר, ביצע מאסטר נון סידורים אחרונים לקראת הכניסה המפוארת שלו לחדר 8686. הוא הדליק אור אדום. מעומעם. בחן את התאורה. כיוון את מסעד כיסאו כך שיגביה את רוממותו. הושיב את גופו העירום בחלקו התחתון על הריפוד החום והניח מגבת לחה על ברכיו, מתחת לאברו היצוק. אחר כך העביר יד על שיערו השופע ברק מעצמת הג'יל, כיוון את המצלמה הדיגיטלית לתנוחתו המגלה קשיחות ומכסה חשיפה ובאחת תלש מגבתו השמאלית שיערה שהתפרעה לה ברוח המאוורר. הוא עיין ברשימת המטלות, אשר הכין עבור השפחות שלו. הוא ייעד כל אחת מהן על פי כינויה. מחק, הוסיף, העביר מהזונה לשרמוטה וממנה לשפוטה. כאשר חש מאסטר נון, שהכול סדור וערוך לבואו, הוא לבש את מקטורן גאוותו והעיף מבט אחרון במראהו. הוא לבש חיוך כובש, אחז בשרביט שליטתו ופסע באצבעות בטוחות אל הדק העכבר, והקיש בעוז על החדר, להתריע על בואו. עיניו הצולבות שלחו מבט קפוא אל הכינויים: תפסת מרובה - לא תפסת! |
|
|
תותי
|
לפני 20 שנים •
28 ביולי 2003
אהבתי!
יופי של סיפור
|
|
|
נוריתE
|
לפני 20 שנים •
29 ביולי 2003
בוי-דום...
COOL
|
|
|
| Adonasuy(שולט) |
לפני 20 שנים •
29 ביולי 2003
|
|
|
SubFlower(נשלטת){Mr. SL}
|
לפני 20 שנים •
29 ביולי 2003
שנון ומלהיב.
כל הכבוד!!! |
|
|
pam
|
לפני 20 שנים •
29 ביולי 2003
מדליק!
|
|
|
שולמית(לא בעסק)
|
לפני 20 שנים •
29 ביולי 2003
מבריק...נהדר...
אהבתי אז ואוהבת מאד גם היום....
)))))))))
|
|
|
|
infinite(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
29 ביולי 2003
אהבתי יקירי , סיפור קליל וכל כך לקרוא אותך ...
|
|
|
נוי
|
לפני 20 שנים •
29 ביולי 2003
סיפור מקסים ! ! ! ! !
|
|
|
מרי-אן(לא בעסק)
|
לפני 20 שנים •
29 ביולי 2003
LOL!!!
כאן:
ציטוט: הזונה של מאסטר נון והשרמוטה של מאסטר נון כבר המתינו בחדר 8686
כשעתיים וכעת הצטרפה אליהן השפוטה של מאסטר נון כבר הרגת אותי... (מרי-אן מתגלגלת על הרצפה מצחוק...) כמה טוב עשית לי עכשיו, ניו...
|
|
|