פרלין(נשלטת){ש}
|
לפני 10 שנים •
22 באפר׳ 2013
מכיוון שאני לא מצליחה להבין את ההתנגדות למילה ״מניאק״ יש לי שאלה: התנהגות מניאקית זה יותר קביל?
מידת ההכלה הכלובית מפתיעה אותי, אני חייבת לציין. לא בטוחה שאני מתה על זה. עם כל הכבוד להבנה עמוקה של מניעיו של כל אדם, הוגנות היא באמת ובכנות לא מילה גסה. לא רע לקבוע גבולות במקרים כאלה. בכל אופן, אני אולי קשוחה, אבל עכשיו, בגילי, לא הייתי רוצה אפילו להיות סתם חברה של אנשים מהסוג שמתואר למעלה ובאמת הוצאתי אותם מחיי, ובשמחה רבה. |
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 10 שנים •
22 באפר׳ 2013
פרלין, את יודעת, אולי בגלל זה אני לא מוכנה לקלל מישהו על זה שלא אהב אותי בחזרה.
כי אני *לא* נמשכת למניאקים. לא כידידים ולא כבני זוג. אני מאד סובלנית לאנשים שאני לא מכירה לעומק (כי תמיד יכול להיות שיש הסבר שנסתר מעיני), אבל מאד בררנית במי שאני באמת מכניסה לחיים שלי. אם כבר הגעתי למצב שאני מאוהבת ובמערכת יחסים, כנראה שמדובר בבן אדם די מוצלח. אני נמשכת לאנשים טובי לב. חד וחלק. ביטויים של טוב לב עושים לי פרפרים בבטן וביטויים של היעדרו דוחים אותי באחת. אז לכנות את האקס שלי בכל מיני כינויים מעליבים - אשכרה *לא* גורם לי להרגיש יותר טוב. כי זה לא אמיתי. אני לא באמת מתכוונת לזה, ואני לא אוהבת להגיד כל מיני שטויות שאני לא מאמינה בהן. זה לא נעים לי ולא מנחם אותי. אני לא פוסלת את זה שעבור הרבה אנשים זה כן מנחם. אני לגמרי מבינה את החלק של הגנאי בתהליך ההחלמה מאהבה שנדחתה והשתתפתי בטקס הזה עבור חברות שלי, כי כשלחברה שלי כואב אני אעשה את כל מה שצריך בשביל להקל עליה (אין להשוות הצהרה זו למטאפורת הגירוד של הגמד - היא לא מתאימה למצב זה ולא אליו היא מתייחסת). אבל רק אם היא מבקשת. בתכלס אני לא מסכימה עם הדרך הזאת. ואגב, פרלין, אני מסכימה עם מה שאמרת לגבי הוגנות. אבל אני בעד הוגנות כוללת לכולם. אני אשפוט התנהגות לא הוגנת, אבל אזכור שהעולם הוא לא שחור לבן ולא אשים תוויות על אנשים בגלל מקרה בודד שאני אפילו לא יודעת את כל פרטיו. גם זה הוגן. |
|
|
|
פרלין(נשלטת){ש}
|
לפני 10 שנים •
22 באפר׳ 2013
כתבתי תשובה נורא ארוכה אבל למען האמת אני לא בטוחה שהיא נחוצה.
אני שמחה בשבילך שנמשכת תמיד לטוב לב, אני לא. למען האמת נמשכתי לרשע, אני מודה. וגם בי יש ניצוץ מרושע, אפילו שאני מנסה לעבוד על זה. כך שאני יכולה לומר בלב שלם שהכרתי אחלה מניאקים ואפילו הייתי איתם. הם היו אנשים מרתקים והיה בהם הרבה יותר מרק רשע, אבל גם זה היה. אלה היו יחסים עם אלמנטים סאדו-מזוכיסטיים לא קטנים ושני הצדדים שאבו מהם הנאה אפלה. אני מאוד שמחה לא להיות שם יותר. אני הייתי צריכה לעבור את התהליך הזה של רבלת המחשבה המורכבת הבאה: אני נמצאת עם מניאר, אבל אני לא קורבן ולכן יכולה לגרום למצב הזה להיפסק. בשביל להגיע לזה, הייתי צריכה לראות מעבר לצעיפים שסבבו את הקשר - אחד מהצעיפים האלה, המפורסם בהם, הוא זה של הנחת הכול על השולחן כבר בהתחלה. כאילו,אם אני אומר שאני לא מעוניין בקשר רציני, אני לא אחראי יותר לכל מה שקורה מעכשיו. אולי בגלל זה, כל כך חשוב לי עכשיו להסביר למה אני מתכוונת כשאני מדברת על שחרור באמירת הדברים כמו שהם. וכן, גם זה כמו שזה. הבחור לכאורה הוגן, הוא אמר את ה"אמת". אבל אני חושבת שהוא ממש לא הוגן, הוא כאילו עשה את שלו, אבל הוא מירק אך ורק את מצפונו, שום דבר מעבר לזה. נערך לאחרונה על-ידי * בתאריך שני אפר' 22, 2013 10:32 am, סך-הכל נערך פעם אחת |
|
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 10 שנים •
22 באפר׳ 2013
את צודקת. אולי נכנסתי לזה יותר מידי והגעתי לנקיון יתר.
פשוט, אני לא חווה את זה ככה. ואני לא אוהבת את השאלה "בסדר או לא בסדר". זו מערכת יחסים, כולם לפחות קצת לא בסדר 
אין לי ויכוח איתך. רק שוני של חוויות. נראה לי שהתמקדנו בחלקים שונים של אותו הציור. |
|
|
|
פרלין(נשלטת){ש}
|
לפני 10 שנים •
22 באפר׳ 2013
יולי Yuli כתב/ה: את צודקת. אולי נכנסתי לזה יותר מידי והגעתי לנקיון יתר.
פשוט, אני לא חווה את זה ככה. ואני לא אוהבת את השאלה "בסדר או לא בסדר". זו מערכת יחסים, כולם לפחות קצת לא בסדר
אין לי ויכוח איתך. רק שוני של חוויות. נראה לי שהתמקדנו בחלקים שונים של אותו הציור. מסכימה איתך ולכן ערכתי את עצמי, כנראה בזמן שענית לתשובה שלי. |
|
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 10 שנים •
24 באפר׳ 2013
רק עכשיו ראיתי שערכת
מסכימה איתך. ועדיין... אני תמיד נתקעת על הצד השני של המטבע. התנערות מאחריות - כן, חוסר הוגנות - לא. כי יוצא שאת אומרת שהתנערות מאחריות היא תמיד, בבסיס, מעשה לא הוגן. כלומר, בכל מצב שנגיד "אני מצהירה על התנערות מאחריות" זה יהיה לא הוגן. הממ. אולי זה באמת ככה. אולי הדבר ההוגן היחיד לעשות בשביל להתנער מאחריות הוא לא להשתתף. כי אי אפשר לומר "אני לא נושא באחריות לתוצאות" כאשר היית חלק מהסיטואציה. מצחיק, התחלתי לכתוב עם כוונה מסויימת ותוך כדי כתיבה אני מקבלת את מה שאמרת. כן, זה לא הוגן. זה כאילו מאד ישר: הצהרת כוונות על ההתחלה. החלק הזה בסדר גמור. אבל מה קורה כשהתנאים לא מקובלים על הצד השני? נורא נחמד כשאפשר לומר "אני לא רוצה מחוייבות" ולשמוע חזרה "אחלה, גם אני לא" ואז כולם מרוצים. אבל כשאתה מציע תנאים כלשהם וברור לך שעבור הצד השני זו בעיה, אתה אמור לרדת מזה. כן, נכון, הכל נכון. ועדיין אני אומרת "אז מה". כי בניגוד לדיון תיאורטי, רוב האנשים לא נמצאים כל הזמן במצב של מעין "היפר-מודעות" שבה הם מפרשים נכון את המעשים של הזולת ואף את הרגשות שלהם עצמם. ולא הוגן ( ) לצפות לזה מהם.
|
|
|