בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

אולגה

eriko
לפני 5 שנים • שני, 29 באוגוסט 2016, בשעה 17:40

אולגה

eriko • שני, 29 באוגוסט 2016, בשעה 17:40
אולגה עלתה מאוקראינה עם בעלה ובתם הקטנה.
 
באוקראינה היא עבדה כעו"ד במשרד ממשלתי. בעלה עבד בבית חרושת.
 
הזוג מצא דירה קטנה בשכונה זולה בנתניה. 
 
הבעל מצא עבודה בחנות ירקות ואולגה חיפשה מקום התמחות, שנדרשה לצורך קבלת רישיון ישראלי.
 
אולגה הגיעה אלי, כבר לא זוכר מי הפנה אותה אלי.
 
לראיון התייצבה אשה נאה, מטופחת, מודעת למראיה.
 
אבל לא לגמרי מודעת. שן זהב בצד שמאל של הפה, שנחשפה בעת שחייכה, חיסלה כל בדל נשיות.
 
למחרת התחילה לעבוד. לא מאור גדול, אבל חלק מהחובה לקלוט עליה.
 
היא הבחינה ביחסי אליה. סבלנות, ללא התפעלות מעבודתה.
 
היא ניסתה לפצות בהשקעה יותר גדולה, לקחה הביתה חומר על מנת לעבוד. אבל כשאין את זה אז
אין.
 
לא הערתי לה, אבל היה ברור שאני צריך לעבור על עבודה שהיא עושה ולתקן את הרוב.
 
היא ניסתה לפצות בנחמדות. להכין לי קפה, להביע התפעלות מכל קשקוש שלי.
 
אחר צהריים, כשהמזכירה הלכה כבר, היא הציעה קפה, וכשהניחה על שלחני, ראיתי שהתכופפה,
כפתור פתוח, אחד יותר מידי. פנורמה חביבה ללא ספק.
 
כאן ידעתי שאני צריך לשים גבול. אני לא מתעסק עם עובדות. נקודה. הכל כל כך מסוכן כיום.
איפה הימים ההם,..
 
וחוץ מזה, שן זהב. מדכאת כל יצר.
 
בקשתי שלא תכין לי קפה, כי זו לא עבודה שלה. הטון היה נחרץ וחסר סבלנות. לא היה צורך
ביותר.
 
3 חדשים לפני תום השנה, נתתי לה חופשה להתכונן למבחנים. היא הודתה לי ואני סיימתי את חובתי
לאומה.
 
חלפו 3 שנים, והמזכירה אומרת לי שאולגה על הקו. 
 
מי זו אולגה?
 
נו...זו שהיתה כאן מתמחה..
 
אהה...
 
מה שלומך? איך העבודה עו"ד אולגה..
 
קצת ציחקוקים. ויש לה שאלה להתייעץ איתי 
 
היא מטפלת בכל מיני תיקים קטנים. עיקר הלקוחות דוברי רוסית, שנקלעו לקשיים כאלה
ואחרים. עניתי מה שעניתי.
 
תודה
 
מתי שתרצי. בכלל, אולי תקפצי לקפה. נשמע מה קורה בחייך. היא כבר לא עובדת שלי. ומי
יודע...אבל שן הזהב שוב צפה בדמיוני.
 
בטח.אני אשמח. מתי יתאים לך?
 
מחר אחר הצהריים יתאים לך? תזוזה קלה למטה. מה אני עושה לעצמי. 
 
בטח
 
בחמש בערב, המשרד ריק.
 
מה שלומך? ספרי לי איך מתמודדת.
 
הבעל עובד לא עובד. היא בקושי שורדת. 
 
אולי אתה צריך עו"ד במשרד? שואלת, מצחקקת. מסתכלת בעיני במבט מתגרה.
 
הריגוש מתחיל לטפס מלמטה למעלה. הגוף קצת סמור, ולא בגלל המזגן.
 
לעזאזל, היא כבר לא עובדת שלי, אשה נאה ובוגרת, רק שן הזהב הנוראה, אבל הפעם היא לא משפיעה.
 
לא הצעתי לך קפה. את כבר לא עובדת ומותר לך להכין לנו קפה.
 
היא קמה ובמבט מחייך, היא יוצאת למטבחון.
 
כשהיא חוזרת, אני רואה שהיא פתחה כפתור נוסף. כשהתכופפה להניח את הספל, אפשר היה לראות שגם
החזיה היא סילקה. שדיים יפהפיים.
 
לא הצלחתי להתיק את המבט, והיא המשיכה להשתהות באותה תנוחה, כשהיא מחייכת אלי.
 
נשענתי אחור על כסאי, מביט בה. היא נותרה עומדת, מביטה בי. בחיוך שואל.
 
המאבק הוכרע. תתפשטי.
 
חיוכה מתרחב מעט והיא פותחת את כפתורי החולצה כשכל העת מביטה בעיני.
 
כשהיא נותרת בתחתונים, היא שואלת בחיוך "עוד?" ואני מהנהן. היא מורידה גם את
פריט הלבוש האחרון.
 
אני מסמן לה קלות, להתכופף על השלחן, לכיווני. היא מתכופפת. פניה לידי, שדיה מעוכים
לשלחן. אני מלטף את שערה.
 
מתרומם, נעמד מאחוריה ומתפשט. מסמן לה בשתי אצבעות לפשק את רגליה. אני מעביר אצבע בחריץ
הרטוב.
 
אני חודר אליה. רטיבות וחמימות. אנחות קלות.
 
שקט במשרד, רק קולות החדירה והרטיבות נשמעים. אחרי רגעים אני חש בשרירי הכוס הפועלים
על הזין. היא מסובבת ראשה ומחייכת. אני מת על זה.
 
הכל בוער ומוכן להתפוצצות. 
 
תמשיכי עם השרירים. היא מחייכת וממשיכה. אני לא זז ומתענג בשליטה מלאה על ההתפרצות
המגיעה. שריריה פועלים במרץ, אני רואה את המאמץ בפניה, אבל אני מחזיק עוד קצת,
להתענג על כל שניה.
 
הפיצוץ מגיע. אני משחרר את הביצים, אבל היא לא מפסיקה עם משחק השרירים. 
 
אני יוצא ממנה וחוזר לכסאי, היא נותרת באותה תנוחה. מחייכת אלי.
 
את טובה.
 
היא מתרוממת. יורדת על ארבע מולי. לוקחת את הזין לפה. אתה לא יכול ללכת ככה הביתה. אני
אנקה אותך וגם את כל מה שנזל לשטיח.
 
היא מנקה בעדינות, לאחר מכן מלבישה אותי. רק כשאני חוזר להיות עוה"ד, בעל המשרד,
שמנהל עסקים גדולים מכורסתו, רק אז היא מתרוממת, ניגשת למטבח, מנקה את עצמה, חוזרת
עם מגבונים לנקות את כל הסימנים.
 
היא מתיישבת מולי, עדיין ערומה. אהבת?
 
כשאני מרוקן, המוח חוזר לתפקוד. לא יכולתי לקבל אותה למשרד. זה היה מתכון לצרות.
 
אבל הסידור היה שהעברתי אליה מפעם לפעם תיקים קטנים או לקוחות קטנים.  
 
היא שכרה משרד קטן לא רחוק ממני, עם חדר סודי שכלל מקלחת ומיטה רחבה. 
 
אבל לפני הכל, שלחתי אותה לרופא שיניים. כעבור שבועיים, כשחזרתי מחופשה עם המשפחה, בקרתי
במשרדה. היא חייכה אלי בחיוך רחב להציג את הפה נטול שן זהב
 
במשך שלש שנים הגשמתי איתה את כל הפנטזיות שחשבתי שכבר לא אגשים. היא עמדה לרשותי בכל
עת שרציתי, ולא היתה פנטזיה שהיא סירבה לה.
 
בכל עת שחשקתי בגחמה חדשה, היא קבלה בונוס שפיצה אותה על המאמץ, הכאב או ההשפלה שהיו
כרוכים בכך.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
    התגובה האהובה בשרשור
לבעמוק​(שולט)
לפני 5 שנים • שני, 12 בספטמבר 2016, בשעה 22:42
לבעמוק​(שולט) • שני, 12 בספטמבר 2016, בשעה 22:42
אהבתי את הסיפור.
מושכת בעט​(מתחלפת)
לפני 5 שנים • חמישי, 15 בספטמבר 2016, בשעה 07:39
מושכת בעט​(מתחלפת) • חמישי, 15 בספטמבר 2016, בשעה 07:39
סיפור יפה. 
פתיח טוב לסידרת פנטזיות שעורך דין ותיק הגשים עם אולגה, בחדר הסודי...
מחכה להמשך.
גבר גבר עדין​(שולט)
לפני 5 שנים • ראשון, 18 בספטמבר 2016, בשעה 23:23
גבר גבר עדין​(שולט) • ראשון, 18 בספטמבר 2016, בשעה 23:23
כשרק התחיל לעניין בשתי הפיסקאות האחרונות אז הפסקת...
רוצים המשך
מרטין101
לפני 5 שנים • שני, 19 בספטמבר 2016, בשעה 21:38
מרטין101 • שני, 19 בספטמבר 2016, בשעה 21:38
כתוב נפלא!
אני מצטרף לבקשה/תחינה - נא המשך!